
מסכת אבות פרק שני
ה. דקפכל בשלשה דכרים ואין אהה בא ליבי עכרה. ע מהמל

פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
איחור מצות העקידה עד ג' ימים, שלא יאמרו הממו ערבבו ולא ידע מה לעשות. וכן
הנזהר מן העבירה בהתגבר יצרו עליו בבחינת ערבותה, משובח הוא מהנזהר בלי מחשבה,
כי לפום צערא אגרא. על כן אמר תחשוב מה שאתה מפסיד בעשותך המצוה ותעריך
למול ההפסד ההוא גודל שכרה, וכן תחשוב הנאת העבירה כנגד עונשה. וזה נ"ל
דרך ישרה
הסתכל בשלשה דברים. כתב החסיד ר"י בפירוש (משלי ב) אז תבין יראת ה' ודעת
אלהים תמצא, שני ענינים בידיעת השי"ת, ושם להם משל ואמר אם עברת
לפני המלך פעם אחת ולא זכרת צורתו, אמנם אם תוסיף לראותו תזכור כי הוא צורתו
וכי הוא המלך אשר ראית, ואיש אחר עבר לפני המלך וזכר צורתו אחרי כן והיא נמצאת
במחשבתו וקבל אותו הכח המדמה אשר בו, הלא זה מכיר ויודע את המלך מן הראשון.
על כן מי שקבלה נפשו ידיעת רוממות השי"ת ויראתו על פניו מבלי שיצטרך להכין לבו
ולערוך מחשבתו להביאה ברעיוניו ולצייר אותה בנפשו, הוא היודע השי"ת. ואני אומר
כי להיות האדם בטבעו דורך אל החטאים לא ינצל מן העבירה הבאה לידו אם לא
נתעטר במעלה השנית שהיא דעת אלהים, כי כף טבעו תכריעהו לחובה, אבל בהיות
זכרון השי"ת נגד עיניו תמיד ינצח היקר את הזולל. והנה זאת המדרגה העליונה נקראת
בפסוק הזה דעת אלהים, ע"כ הוזכרה אחרי היראה כי היא שלימות היראה, וכן מצינו
כי שלימות ידיעת השם במדרגה הזאת שנאמר (הושע ו) ונדעה נרדפה לדעת את ה'
כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו, פירוש כשחר נכון מוצאו ידיעה מאירה וזכה כשחר
נכון מוצאו בלא ענן, כענין שנאמר (שמואל ב כג) בקר לא עבות. ויבא כגשם לנו,
תיישר ותכשיר הידיעה הזאת בנפשנו (דברים יב) ליראה את ה' ולדבקה בו כאשר הגשם
יתקן את הארץ והרוה אותה והולידה והצמיחה, כמ"ש (ישפיה נה) כי כאשר ירד הגשם
וגו', כי מן האפשר שידע האדם ידיעה עליונה ולא תקבל נפשו זכרון הידיעה ולא יאצל
עליה המורא על ענין המדרגה זו, ע"כ אמר ויבא כגשם לנו. ונאמר (ירמיה ם) כי אם
בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, ובאמת כי זה יקרא יודע השי"ת יותר מן
הראשונים בהאצל על נפשו המורא מן הידיעה, ע"כ התחכם זה החכם ושם תחלה הזהרה
מן העבירה בעבור העונש, אחר כך בעבור הידיעה, ע"כ אמר הסתכל בעיון שכלך ולא
תבא עבירה לידך. והוא דרך שלמה המלך ע"ה, תחלה אמר (משלי א) כי חנם וגו' מן
העונש המפורסם, אחר כך אמר על הידיעה האמתית
.יש לדקדק מלת דע שהיא מיותרת, שאילו הדברים שזכר מה למעלה ממך לא נאמרו
בבחינתם, רצוני שלא היתה כונת התנא להודיעם כי אם כדי שלא יבא לידי
עבירה, אם כן באומרו הסתכל בשלשה דברים מה למעלה ממך היה די. לכן נראה לי
שהעמיק האדון הזה באלו הדברים שזכר בזו המשנה להעמידנו על שלימות המין האנושי
לא יחסר דבר. וזה כי השלימות נחלק לשלשה סוגים עליונים. הא' הדעות האמתיות
והבנות אשר ראוי שנדעם ונאמינם. הב' המצות המעשיות המתחלקות לשנים מצות עשה
ומצות לא תעשה, הג' המדות אשר מהם יתוקן הקבוץ המדיני ויקנה האדם מעלה
לעצמו. אמר שלמה ע"ה בראש ספרו לבאר אלו הג' עניינים בשלמותם (משלי א) לקחת
מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים. צדק, הדברים המצודקים מצד עצמם ומצד השכל,
והם הסוג הא'. משפט, הוא כלל המצות מעשיות וכמו שנקראו פעמים רבות בזה
השם בתורתנו התמימה. ומישרים, כלל כל המדות החשובות אשר בהם יתישבו בני
אדם בקבוץ המדיני, והם דברים שאילו לא נכתבו היו ראוים ליכתב, ורצה הקב"ה
לזכות