פרק
פירוש מהרב החסיד ' יוסף יעב"ץ ז"ל
שני יג
ריוח ממון או תענוג הגוף חשוב בעונשה או הפסדה שהוא כפלי כפלים משכרה, וחשוב
אותה כדבש שנתערב עם סם המות. וכבר הפליג שלמה ע"ה בזה המוסר באומרו
(משלי א) מנע רגלך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו וגו' כי חנם מזורה הרשת. וכתב
הר"י ז"ל מה חדש לי באומרו כי רגליהם, כי חנם, והלא פיהם ענה בם לכה אתנו
נארבה לדם, ועוד דקדק לשון מנע שהוא מיותר, ופירש גם כי יצאו לעסקיהם ויצאו
לפעלם ולעבודתם, מנע רגלך ואל תארח לחברה עמהם, כי הם אנשים חטאים לא ישנו
אם לא ירעו ורגליהם בטבע לרע ירוצו, ואל יטעוך בטענותיהם שיאמרו לך אם היינו
יודעים שאנו מסכנים עצמנו בכך לא היינו נכנסים לכך, כאומרם נבלעם כשאול חיים,
שהרצון בו לא יודע הדבר לאיש, דע לך שהתאוה מעצמת עיני האנשים לבלתי יראו הרשת
פרושה לפניהם, ואתן לך מופת מן בעל כנף, כי קודם ראותו האוכל בתוך הרשת ישתמר
ממנו וירגיש כי לצוד את נפשו נפרש, ואחרי ראותו האוכל העצים את עיניו וחשב את
הרשת פרושה חנם לא לקחתו, כן ארחות כל בוצע בצע, שהחמדה יעור עיניו ושכלו.
וזו תוכחת מגולה. ולזה הזהיר והוי מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה. וזה הפירוש ערב
מאד, אלא שהיה ראוי לומר הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה, כי מה שהאדם מחשב
בעצמו הוא הפסד המצוה, ומזה הוא בא למנוע ממנה, והתנא בא להזהירו שלא ימנע,
היה ראוי לומר חשוב שכרה כנגד הפסדה שאתה מחשב
ולכן נראה לי שהוא נקשר למעלה לפי הפירוש שפירשתי, שאין אתה יודע ואפילו מצוה
קלה אין קץ למתן שכרה, ולפיכך הוי זהיר ומדקדק בה. ואין צ"ל שצריך ליזהר
בה כשבאה לידך אבל יש לך לרדוף אחריה בכל יכלתך, וחשוב כמה אתה מפסיד
כשתמנע מלעשות המצוה, מתוך שכרה שגליתי לך שאין קץ לו. וגם יש לך להמנע
מהעבירות, וחשוב השכר שיתנו לך בהיותך יושב ולא עובר עבירה, מתוך ענשה של עבירה,
כאמז"ל כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, שנאמר (תהלים קים) אף
לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. ודע כי כל התורה כלה אחת היא, ואע"פ שאתה רואה
מצות עשה ומצות לא תעשה, כלם נכללים זו בזו, אמר הכתוב (דברים י) את ה' אלהיך
תירא והיא מצות עשה כוללת כל מצות לא תעשה, כי הנמנע מעשות עבירה ירא את
השם ב"ה, וכן כלל מצות עשה באומרו (שם יג) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, והנמנע
מעשות המצות גורע הוא, ולכן הנמנע מעשות מצוה הוא ראוי לעונש והנמנע מעבור
עבירה ראוי לשכר. ושלמה ע"ה ביאר זה הסוד הנכבד אמר (קהלת יב) סוף דבר הכל
נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כלל בכאן כל מצות עשה ומצות לא תעשה,
ואמר כי הם כל האדם, כי האדם מורכב מחמר וצורה, ומצות לא תעשה קיומם בשכל
לבד, ומצות עשה קיומם בחמר ג"כ ולו החלק הגדול. ולכן אמר כי מצות עשה ומצות
לא תעשה יחד הן כל האדם, וכבר הפליגו חז"ל באומרם כי מצות עשה כנגד רמ"ח
אברים שבאדם, ומצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים, וראה שלמה בחכמתו להזכיר יראה
במצות לא תעשה והיא מצות עשה, ושמירה שהיא לא תעשה במצות עשה, להורות כי
כי סוד המצות אחד. ודברי זה האדון מיוסדים על זאת ההבנה. ידוע כי אנו מורכבים
מחמר וצורה, ומצד הצורה אנו משותפים עם המלאכים, ומצד החמר עם הבהמות,
ומן השכונה הזאת הוטבענו במדה רעה כי אין אנו משגיחין אלא לשעה. ולז"א הוי
מחשב. ושלמה ע"ה שם בראש משליו זה הענין באומרו (משלי א) בני אם יפתוך חטאים וגו'
כי חנם מזורה הרשת, כי אין פתוי גדול כזה כי בשעה קלה יצא מענינו: שאין אתה
יודע, י"מ אין אתה יודע אם השכר בעבור השמחה או בעבור המצוה, ולכן הוי זהיר.
והיה לי תוכחת עם בעלי מלאכה ואמרתי שעליהם אמר (ישעיה ב) למעשה ידיו ישתחוו
לאשר עשו אצבעותיו, כי תחת התפלה ישים מלאכתו. אבל הנכון כי המצוה הנעשית
במחשבה היא המעולה, כי היצר הרע מעכב והיצר טוב יגבר עליו, וכן אחז"ל בטעם
איחור