
מככת אבות פרק שני
תפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצצה קלה כנחמורה שאין אתה ידע
מתן עכרן של מצות. והוי מחעב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר נה נגד
הפסדה
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
וגם העושר תפארת לו מן האדם בצד מה אלא שתפארת הנדיבות יותר עצמי ואמתי.
סוף דבר אין קושיא בעיני
והוי זהיר במצוה קלה כבחמורהא. כתב ר"י כל המצות הם שוות אין תוספת באחת
מהם על חברתה, ומה שנקראו קצת המצות קלות וחמורות, לפי שבעיני העושה
אותן נראית האחת קלה מחברתה, ולזה הפירוש נטו המפרשים. ואיני רואה שתהיה
זו כוונת התנא, כי איך עלה על הדעת לומר כי כל המצות שוות, ועוד א"כ יסתור את
נפשו, שהרי אמר והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, נראה שיש מבוא לחשוב במצות
ששכרן מרובה לאחת מחברתה. ועוד יהיו דברי התנא סותרין דברי בן עזאי שאמר הוי
רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה ונתן טעם שמצוה גוררת מצוה, כלומר אע"פ שהיא קלה
תגרור את חברתה, נראה שהודה שיש מצות קלות וחמורות שאל"כ למה נתן טעם ממקום
אחר, ועוד שאין הלשון מורה כך, שלא אמר הוי רץ למצוה קלה כלחמורה, ולדעת
המפרשים דבר עם האיש ההמוני ואמר לו שאין אתה יודע, ולא אמר (אין) [כן] כי אם לו,
וכן כיוצא (ברבי) [בדבר] מפורסם האמור בסוף חולין וכי על מצוה קלה שאין בה חסרון כיס
כך על שאר חמורות לא כל שכן, ולדברי המפרשים ק"ו פריכא הוא. אבל הנ"ל שהזהיר שנהיה
זריזין ומדקדקין בעשותנו המצות הקלות כחמורות, לפי שטבעו של אדם לזלזל בפעולות
שתועלתם מעוטה, ד"מ רופא אשר בידו שני חולים, האחד דל והלך והשני נשא ורם,
יעיין בכל יכלתו בעניני השני וימעט בראשון, לפי שתועלתו והיזקו מועט, לכן הזהיר
זה האדון שלא נעשה כן במצות אלא שנהיה זריזין ומדקדקין במצוה קלה כבחמורה.
ושם סבת זה כי א"א לך לדעת בשום צד עד היכן כחן של מצות מגיע מרוב מתן שכרן,
כאומרו (ישעיה סד) עין לא ראתה אלהים זולתך. וכתב ר"מ ז"ל כל העושה מצוה כתקנה
יש לו חלק לעולם הבא, וא"כ למה נזלזל במצוה הקלה כיון שתוריש עולם שכלו ארוך,
ולטעם גדול לא נתפרש בתורה שכר המצות שהיו עובדים האנשים על מנת לקבל פרס
הקצוב, ואע"פ שהם יודעים השכר טוב אל המתהלכים לפניו, הפרש גדול יש בין עובד
לדבר קצוב לעובד על בלתי מפורש, שזה מאמין אמונה חזקה בבעל הבית ואוהב אותו,
וזה אוהב את עצמו. ואולי כי על זה כיון התנא באומרו ע"מ לקבל פרס שהוא הקצוב,
ואל"כ יסתור זה התנא דברי האומר אם למדת תורה הרבה וכו', וכן אומר ודע לפני מי
אתה עמל, ובפירוש הזה דבריהם משוקדים כפתור ופרח. ואצל המשל שאמרו ז"ל למלך
ששכר פועלים, נ"ל הפסד גדול היה נמשך אם היה שכר המצות מפורש, שהיו רצים האנשים
אחרי החמורות, וכאילו אומרים שאינם עובדים לאהבת השי"ת רק לשכר המצוה וכדי
בזיון וקצף, שיותר ראוי שיענש המצווה בדבר קל ולא עשאו מן המצווה בדבר חמור, כמ"ש
ז"ל לענין ציצית בזמן הזה, אמר (תהלים קים) אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך, פירוש
לפי שקיים את כלן, וכשיביט כל מצוה בכתוב לא יבוש. ובמסכת נדרים בפרק אין בין
המודר תנא ביקור חולים אין לו שיעור, סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרו,
אמר רב יוסף וכל המצות יש שיעור למתן שכרן והא תנא הוי זהיר אלא אמר אביי אפילו
גדול אצל קטן. וכבר ישולל מזה המאמר פירוש אחר זולת מה שפירשתי
והוי מהשב הפסד מצוה כנגד שכרה. רוב המפרשים פירשו כי אם באה לידך מצוה
שיש לך בה עמל הגוף או הפסד ממון, אל תאמר בלבבך אמנע מעשות המצוה כדי
שלא אטרח ואיגע ושמא תהיה סבת חליי או הפסד ממוני, אך חשוב השכר שיהיה לך
בעשיית המצוה שהיא כפלי כפלים מההפסד. וכן אם בא דבר עבירה לידך ויהיה לך
ריוח