מסכת אבות פרק ראשון
יא
וכל הכרנה דכרים מכיא חטא: יח רכן שמעון כן נמליאל אומר עלשלשה
דברים העולם קים על האמת על הדין על השלום שנאמר זכרית ה') אמת ומשפט
עלום שפטו בשעריכם
רבי חגניא בן עקשואת אופר רעה הקרוש ברוך לוא לוכות צת ישרמל לפיכך הרכה להם
רבי
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
תיראו נאם ה' אשר שמתי חול וגו' ויתגעשו ולא יוכלו וגו' והמו גליו ולא יעברונהו. וכן
ענין ירידת הגשמים פלא עצום, אחז"ל גדול יום ירידת הגשמים כתחיית המתים, ובפסוק
(תהלים כד) לה' הארץ ומלואה כתבתי ענין נחמד על זה ושם תראהו. הנה נתבאר הפסק
דין כפי השכל האלהי בדרוש הראשון, אמנם בדרוש השני אמר (משלי ג) בני אל ילוזו
החכמה והתבונה והדעת אחר שהראית לדעת עוצם מעלתם כי בהם נברא העולם,
אמנם המעשה עיקר, ולכן (שם) נצור תושיה ומזמה כבבת עיניך, כי נצירה שמירה יתרה,
כאומרו (ישעיה כז) אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה, (דברים לב) יצרנהו כאישון עינו,
ויהיו חיים לנפשך הדעת והמעשה, וחן לגרגרותיך נאה דורש ונאה מקיים, וכבר היה
מתפלל דוד ע"ה (תהלים קה) הדריכני באמתך ולמדני, באמתך ולא באמתת השכל, כי
לפעמים יגזור גזירות אינם כן אצלך
ולאהמדרש. ב' חלקים יש בנו, חלק המלאכים והוא השכל, וחלק אלוה ממעל,
(ישעיה נו) כי רוח מלפני יעטוף, והדבור שליח השכל, והמעשה שליח החלק האלהי,
ושניהם צריכים לעבודת הש"י, הוא מה שאמר (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך
הוא השכל, בכל נפשך המעשה המורה על החלק האלהי
המעשה. חכמת הרופא האומר דברים הכל לריק אם החולה אינו רוצה לקחת
התרופה, הקבלה היא חכמת הרופא, התלמוד חכמת הבשם, המעשה עיקר
הכל, וזהו (שמות טו) כי אני ה' רופאך, אינו קשור עם סוף הענין רק עם כל הפסוק, כי
אם תאזין מצותיו ותשמור חקיו תהיה בריא ולא בטבע המציאות רק בסגולה, כי כן יסד
המלך מלכו של עולם, כי אין טעם אחר לסגולה כי אם זה כי לא נודע אצלנו רק אצל
הבורא, כך סגולת המצות איך פועלות נודע לש"י לא לשכל האנושי, מה טעם כי אני
ה' רופאך. והוא פירוש נחמד ונעים
י רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קים. י"מ כי אין הפרש
בין עומד וקים, כי פירוש עומד מתקיים כמו (ירמיה לב) למען יעמדו ימים
רבים. ואילו היו אלו הג' שזכר בראש הפרק החרשתי. ורבינו יונה ז"ל חלק ביניהם
ופירש, כי עומד ר"ל שבשבילם נברא העולם, כלומר על שבריותיו עתידין להיות לרצון
לפניו ע"י עשיית אלו הדברים וכו', ופירוש קיים אחר שנברא העולם מתקיים בקיום אלה,
אלו דבריו ז"ל. וצריכין פירוש כי אם העולם נברא בעבור אלה הנזכר בראש הפרק, בהם
די לקיומו, כי מה שהוא סבה להתהוות דבר מה כ"ש שיהיה סבה שיתקיים ולא יפסד.
אבל הענין כך הוא, שהשי"ת ברא עולמו על הג' דברים שזכר שמעון הצדיק, והוא ע"ה
דבר כפי זמנו שהיה בית המקדש קיים, וזה התנא רשב"ג היה נכדו של ר"ג הנ"ל והיה
אחר החרבן, ואמר כי אע"פ שאין אנו יכולין לקיים הג' דברים שהזכיר שמעון הצדיק על
מתכונתם, והיה ראוי ג"כ שיחרב העולם שהוא קיים על אלו הג' שזכר. וזה כי הפרש
יש בין שמירת הנמצא, להתהוות הנעדר, כי המים שקבלו חום גדול באש חזק ישמרו חומם
באש שאינו כ"כ חזק, ואילו היו קרים לא יקבלו אותו החום החזק באותו האש. וכן בכאן
אילו היה העולם עתיד להיות על מה שהוא עומד עליו אחר החרבן לא היה נברא, אבל
למה שצפה הש"י הזמן שהיה בית המקדש קיים כי אז היה לרצון לפניו, וכן הזמן שאנו
מקוים