מסכת אבות פרק ראשון
י פ

עשו אימתי: טו שמאי אומר עשה תורתך קכע אמור מעט דשה רבה והוי
מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות: טו בכן נמליאל היה אומר עשה לך רב
הסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אמרות: יו שמעון בנו אומר כל ימי נדלתי
בין
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
מו שמאי עשה תורתך קבעש. ודי, ר"ל בין מעט בין הרבה התורה שתדע תעשנה
קבע. ואל"כ היה ראוי שיאמר עשה התורה קבע או עסוק בתורה בקביעות.
והורה עוד שראוי שיהיו כל המעשים הנעשים תחת השמש הכנה לתורה, אמר שלמה ע"ה
(קהלת י) ויתרון הכשר חכמה, היתרון שיש לכל הכשר אשר יכשיר אדם בעולם הזה,
החכמה, ואין חכמה אלא תורה, או יאמר כי הכל הכשר גם התורה עמהם, והנה
היא יתרון כל ההכשר, כאומר (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה', וזה נכון מאוד
מעט ועשה הרבה. הזהיר ג"כ על המעשה שיהיה בקביעות, ויעשה כמתבייש על
שאין בידו לעשות עוד: והוי מקבל. אם אין לך לגמלם חסד תקבלם בסבר פנים
יפות. הפלא איך כלל זה האדון במלות מועטות כל הג' דברים שזכר שמעון הצדיק עם
פירושי התנאים הבאים אחריו וכמו שפירשתי שם, באמרו עשה תורתך קבע כלל התורה
עם פירושיה יהי ביתך בית ועד וכו', ובאומרו אמור מעט ועשה הרבה כלל העבודה עם פי'
אנטיגנוס, ובאמת אין לך עושה הרבה כעושה לשמה, כי העושה לשמה מסייעין אותו מן
השמים ונמצא עושה יותר ממה שחשב, וידוע שהעושה יותר ממה שאומר, מאשר גברה
בנפשו תשוקת המעשה וכמו שנתבאר מדברינו לאותה המשנה. ובאומרו הוי מקבל כלל ג"ח
בפירוש יוסי בן יוחנן וכמו שלמד מישעיה ע"ה, והוא הפיוס הנזכר בפסוק ותפק לרעב
נפשך, שיקבל בסבר פנים יפות, אם אין מעות בכיסו יהי לו דבש בכדו
טו ר"ג עשה לך רב והסתלק מן הספק. כבר פירשתי כי הכונה אף על פי שאינו רבך
תעשהו רב עליך ללמוד ממנו שום דבר, ואל תסמוך על דעתך, ובזה תסתלק
מן הספק. וזהו מגדר היראה הנטועה בלב הצדיקים. ירושלמי אייתי לי זקן מן השוק ואשכילך
לתרבה לעשר. פירשו בו אל תרגיל עצמך בכך, לפי שאז יהיה המעשר טבל, דאמר
מר המרבה במעשרות פירותיו מתוקנים ומעשרותיו טבלים, וכתב הרב ז"ל וזה
הדבר הוא למשל מעין הסברא שאין לאדם לעשותה מאומד אלא ע"ד העיקר ושירד לסוף
הדעת, (ולי) [כי] ההרגל על כל דבא שלטון ואם תרבה לעשר אומדות ואע"פ שבהיתר
אתה עושה כן תקבל נפשך התפעלות ותבוא לעבור על הספק בדבר אחר. וזהו אצלי
מ"ש הכתוב (ויקרא כה) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה ובאחיכם ב"י איש
באחיו לא תרדה בו בפרך. ויש לשאול והלא כבר הזהיר על זה למעלה, שנאמר לא
תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך וכו'. והתשובה כי לפי שאמר (שם) לעולם בהם תעבודו
ושמא ירגילו את רוחם לעשות ככה ביהודי אחיהם, לז"א השמר לך פן תרדה בו בפרך,
וכשתעבוד בעבד כנעני מטעם לעולם בהם תעבודו זכור ואל תשכח סוף המצוה ובאחיכם.
ודומה לזה אומר אחר שהזהיר על חרבן עיר הנדחת באכזריות חמה ושטף אף (דברים יג)
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ,דכיון שאתה עשית לכבוד האל הוא יתן לך מדת רחמים
ולא תתפעל מהאכזריות ההוא. וגם זו המשנה ענין להנזכר שהמסלק מן הספק ירא לנפשו
שאינו ממלא חוקו. ונ"ל עוד ששמאי דבר עם הבא ללמוד ולעשות וכמו שפירשתי. (וג"כ)
[ור"ג] דבר עם מי שכבר למד ועשה והוא בקי, ואמר שלא יסמוך על דעתו
בהוראותיו, וכשיזדמן לו איזה מעשה שיש בו ספק יסתלק ויעשה לפנים משורת הדין.
ולזה סמך ואל תרבה כו' ואע"פ שאתה רשאי, ולא ראה להוסיף בשלישית כי די במה
שהזהיר שמאי, ולפי שלשון מדברת גדולות נראה כמתפאר, סמך
יו שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים. וחלק הדבור לג' חלקים, פחות
מן