
מסכת אבות פרק ראשון

ות יא אבטליון אומר הכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו הובת גלות
ותלו למקום מים הרעים וושתי הפלמידים הבאים אחריכם יטותו ונמצא שם
שמים מתחלל: יב הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמיךיו של אתרן
אוהב
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
תרדוף אחריה, ואף אם תרדוף אחריך ברח ממנו ואהוב את המלאכה. ואל תתודע
לרשות, שלשתן כוללות הגוף והנפש, המלאכה מחממת הגוף, הבטלה מולידה חליים והיא
סבת מחשבות רעות, הרבנות מקברת בעליה ומחייבתו כי בידו למחות, הרשות משעבדת
את האדם, לא יאכל כרצונו ולא יישן בזמנו, וזה סבת כל חולי וכל מכה, ומה שראוי
לחשוב במחשבות לעבודת קונו יחשוב בעבודת אדוניו. בד"א במכוין לתועלתו. אבל לעמוד
בפרץ תבא עליו ברכה, וזהו וכל העוסקים הוו זהירין
יא אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. י"מ שלא תורו דבר שלא כדברי תורה
ותתחייבו עליו גלות, ואינו נכון אטו בשופטני עסקינן, ועוד מה הדאגה
עוד ותגלו למקום המים הרעים. גם מי שפירש שמא תחובו על איזה עון או חטא ותצטרכו
לגלות למקום המים הרעים והמינים ההם יפרשו דבריכם, זו הפרישה סתומה בדברי
התנא. לכן נ"ל כי התלמידים עצמם הם השותים המים הרעים. וכבר התנצלו רבים
בשתייתם, כי הם צריכים להם בזה הגלות לזכות בתוכם לעמוד בהיכלי מלך, לעמוד
בפרץ בקצת העתים, ובהיותנו על אדמתנו לא היו צריכים לזה, לכן הזהירו לחכמים שנתגדלו
בין גדולי עולם באמונתם הנכונה, שידקדקו בדבריהם באופן שלא יסבלו פירושים הפך
אמונתם, כי הם בתוקף אמונתם לא ירגישו כי לא יחשדו לשום אדם שיפרש כך. וכבר
קרה הלכה למעשה שנתפקרו במאמר החכם (בראשית רבה פרשהג) סדר זמנים קודם לכן
היה ובמאמרים אחרים רבים, ותלו בהם רוע אמונתם. שמא תחובו ותגלו למקום המים
הרעים המאררים וילמדו התלמידים לצורך אשר זכרנו, ולא חשש לתלמידים שבזמנם כי הם
כבר יראו שאין כוונתם פגומה, אבל חשש לתלמידים הבאים אחריהם פן ימצאו מקום
להסכים סברות המים הרעים לדבריהם ויאמינו בהם, ומתוך כך ימותו לפי שהם בעצמם
היו מיתתם בשתיית המים הרעים ההם
שם שמים מתחלל. כאומר נמצא מ"מ שם שמים מתחלל. ואפשר שירמוז אמרו
למקום המים הרעים, להיות מקומות מוכנים להצליח בהם רוח הטומאה ההיא
הפך הארץ הקדושה אשר עיני ההשפעה הקדושה בה
יב הלל. אהרן ע"ה היה שלם מאד טוב לשמים וטוב לבריות. אמר כדי שתהא מתלמידיו
לא תסתפק כשתהיה תכונת השלום קבועה בך, אבל שתפעל ממנה והוא ורודף
שלום, ובזה תהיה טוב לבריות. אמרו על אהרן כי אדם אחד נשבע שלא יתיחד עם אשתו
עד שתרוק בפניו של אהרן, כאומר עד שתעלה לרקיע, ונודע הדבר לאהרן והלך אצלה
וא"ל בבקשה ממך שתרוק לי בעיני שנפל לי שם צרור ועשתה כן, אמר לו לך התיחד
עם אשתך כי כבר קיימה שבועתך. ועוד אמרו עליו כשהיה מרגיש שני בני אדם
שנתקוטטו יחד היה הולך אצל אחד ואומר לו הרי חברך מתחרט וממרט שערו על שנתקוטט
עמך, והולך אצל האחר ואומר לו כן, נפגשו זה בזה הולכים זה לקראת זה הנה חברי
מחול לי. ואל תתמה היאך היה אומר דברים שלא היו, שעל זה וכיוצא בו נאמר (משלי כד)
אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים וגו' ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.
יאמר כי אין בכל המדות מדה פחותה ורעה כמותה, וביד הכהן המוכיח היא מדה
עליונה מאד כדי להשיב רבים מעון, ולזה תבוא עליו ברכת טוב הפך יקבוהו עמים.
וכן יש להקיש על זה במדות האחרות. ויש עלינו לתרץ מה שיקשה על אהרן כי ידוע
עי' בירושלמי סוטה פ"א מביא המעשה בר' מאיר שהאמת