
מסכת אבות פרק ראשון

כר והוי דן את כל האדם לכף זכות:ז נתאי הארכלי אוטר הךחק משכןע

פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
יש להם שכר טוב בעמלם, ולא היה ראוי לומר אלא בחברתם, אבל אמר כן על העמל
המגיע לכל אחד בחברת חבירו, ואמר כי החברה הזאת כשימשך ממנה שכר טוב בעמלם
והיא הצלחת הנפש, היא טובה כי יצא הפסדה בשכרה, הוא אמרו בעמלם הוציא מן הכלל
העוסקים בעניני העולם כי יצא שכרם בהפסדם. ולא לחנם מנה נעים זמירות אחד
מי"א דברים שהעמיד בהם תרי"ג מצות (תהלים טו) לא עשה לרעהו רעה. וכבר פירשתי
במקומו. ע"כ הזהיר התנא עשה לך רב וקנה וכו' ולא תחוש לעמלך כי השבח יתר על ההוצאה
והוי דן. יש מי שכתב נתן הנהגה איך יתנהג עם החשוב ממנו והשוה לו והגרוע ממנו,
ואף על פי שבכלל דבריו כל אדם. אבל יש לפרש עוד כי רצה לכלול החבר, ונתן
סדר איך יהיו חברים תמיד, כי המתפלפלים בהלכה וכל אחד סותר טענות חברו אפשר
להם לבא לידי קטטה, ולזה הזהיר שחדין אותו לכף זכות, כי אין כוונתו לבזות דעתך
אלא מה שנראה לפי סברתו, ולכן תעיין סתירותיו בסבר פנים יפות. ומה שאמרו ז"ל
לעולם יהיו בני אדם בעיניך כלסטים ונראה קצת סותר דברי התנא, אינו כן כי דברי
זה התנא אחר מעשה ומאמרם ז"ל קודם מעשה שיהיו בעיניך כלסטים כדי שלא תבוא
לחשדם, אבל אם נגנב דבר מביתך תתלה באבדה או בהעלמה. וזה המאמר יובן בכל אדם
סתם אבל הרשעים יש לדונם לכף חובה כמ"ש (משלי כא) משכיל צדיק לבית רשע מסלף
רשעים לרע, ובאבות דר' נתן המתחבר לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם מקבל
פורענות כיוצא בהם וכו'. וכשתדקדק בדברי זה התנא תמצא שדבר עם מי שכבר עלו
בידו הג' עמודים אשר העולם עומד עליהם. וזה כי התנאים אשר קדמוהו פירשו אשר
יעלו בידו, והוא ע"ה נתן עצה איך ימצאו בידו וישמרם תמיד. כנגד התורה אמר עשה
לך רב, וזה יובן אחר שלמד כמו שפירשתי, וקנה לך חבר להתמיד עמו מעשיך הטובים,
וכמו שהזהירנו החסיד ר"י ז"ל באגרת התשובה, ועוד החבר הטוב סבה שיהיו מעשיהם
לשם שמים, כי לא ימצא מקום אחד מהם להתפאר במעשיו כיון שהמעשה נתלה בשניהם,
והוי דן להתמיד בג"ח, שאם ידון לכף חובה למי שהטיב לו לא יחזור להטיב לו, ועוד
המדה עצמה ג"ח אין למעלה הימנה. ונ"ל לפי זה הדרך ששמאי דבר לקמן במה שאמר
עשה תורתך קבע וכו' עם מי שאין לו לא רב ולא חבר ולא ממון
ז נתאי הרחק משכן רע. אמרו חז"ל (קדושין מ) (ישעיה ג) אוי לרשע רע וכי יש רשע שאינו
רע אלא רע לשמים ורע לבריות וכו'. נראה מדבריהם כי הרשע רע מן הרע,
וא"כ איך אמר התנא על שכן רע הרחק ועל הרשע לא, והיה ראוי לומר להפך.
והתשובה ששכונת הרעים גונבת טבעו של אדם, ולזה צוה הרחק הרבה מאהלו פן תלמד
ביתך מביתו ולא תרגיש, כי ההתמדה רבה אל השכן, ואין לחוש לאיבה בהתרחקך ממנו
כי א"א לכל האנשים לדור בשכונה אחת לעולם. אמנם הרשע אין להתרחק ממנו, כי
יהפך לך לאויב ויזיקך אבל תדבר עמו בשפתי חלקות ואל תתחבר עמו במשא ומתן.
אמר שלמה ע"ה (משלי ג) אם ללצים הוא יליץ, ר"ל אם ללצים הוא מתחבר יליץ בודאי
כמותם, ואם לענוים הוא מתחבר איני מבטיחו שיהיה עניו אבל בלי ספק יתן חנו
בעיני הבריות שיהיה לחן בעיניהם, כיון שהוא מתחבר לטובים, כיון למאמר רשע מעצמו
צדיק מחבירו, כי יותר קל הוא להתפעל מן הרשע יותר מן הצדיק, כי חברת הרשעים
מרחקת מן השלמות ומקרבת לידי כמה פשעים אפילו לצדיקים הנזהרים מן הזדונות, אמר
גם מהאנשים הזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי (תהלים יט) ואהיה תמים בעדותך ונקיתי
ע' בפי' הרמב"ם במקומו והטעימהו מפשע
עי' זהר בראשית נ"ז. דרע גרע מרשע ולזה מרע מזהיר הרחק, ומרשע אל תתחבר, ולז"א אוי לרשע
רע, שנעשה רע, ופשוט..