מסכת אבות פרק ראשון
ז

עם אה גורם רעה לצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יזרש ניהלם: ו יהושע בן
פרחיה ונפאי האךבלי קבלו מהם. והושע כן פריה אומר עשה לף רב וקנה לף
חבר
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
האחד עדון עצמו בעולם הזה (ישעיה נח) וזרח בחשך והשביע בצחצחות. הב' בענין
תורתו והיית כגן רוה, הג' ענין עולמו הנצחיי ובנו ממך חרבות עולם. כל זה נמשך
ממצות הפיוס. וראינו התנא מזהיר ואומר ואל תרבה שיחה עם האשה ואל תפייסנה,
נראה כי ההוצאה יתרה על השבח, מכאן אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האשה
גורם רעה לעצמו הפך (שם) ועצמותיך יחליץ, ובוטל מדברי תורה, הפך והיית כגן רוה,
וסופו יורש גיהנם הפך ובנו ממך חרבות עולם. אבל איך ימשך זה בטבע הוא מבואר
עם האמור גורם רעה לעצמו, כי הוא מכלה לחותו שהוא עיקר חייו, וכתב הר"מ ז"ל כל
השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, הלא תראה מה שצותה התורה לבעל קרי שיטמא עד
הערב, כי מת קצתו. נמצא השטוף בזמה מקרב יום מותו. ובוטל מדברי תורה, בזה ישתתפו
ב' סבות, סבה טבעית והיא חלישות כחו והתורה מתשת כחו של אדם ומי שהוא תש
כח לא יוכל לעסוק בתורה, והסבה האלהית כי המקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו
מלמעלה ונעשה כמעין המתגבר ומגלין לו רזי תורה, והשטוף בזימה מתרחק מהישיבה
העליונה
וסופו יורש ניהנם. כי התאוה הזאת אין לה סוף כמ"ש ז"ל משביעו רעב ומרעיבו שבע,
והוא אצלי מסבה עליונה, ע"ד בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו,
וזה הענין נתבאר לעין לחכמי הקבלה, כי בהשביע עצמו מן ההיתר יבא לחשק האסור, כי
מתדבק בנפשו התכונה הפחותה ההיא ולא יתפייס במורגל אצלו עד יפול במהמורות בל
יקום, ולזה צותה התורה הקדושה להפריש עצמנו מן המותר אלינו כדי שנגדור עצמנו
באסור לנו, והוא אומרו (ויקרא יט) קדושים תהיו כי קדוש אני ה', וכתב הרמב"ן ז"ל
אבל ראיתי בת"כ סתם פרושים תהיו, וכן שנו שם (שם) והתקדשתם והייתם קדושים כי
קדוש אני כשם שאני קדוש כך תהיו אתם קדושים כשם שאני פרוש כך תהיו אתם פרושים,
ולפי דעתי אין הפרישות הזה לפרוש מן העריות כדברי הרב [רש"י] ז"ל, אבל הפרישות
היא הנזכר בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים, והענין כי התורה הזהירה
בעריות ובמאכלים האסורים והתירה ביאה באשתו ואכילת הבשר ושתיית היין, א"כ ימצא
בעל התאות מקום למלאות תאותו, להיות שטוף בזמת אשתו ולהיות בסובאי יין וזוללי בשר
למו וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, הנה יהיה נבל ברשות
התורה, לפיכך בא בכתוב הזה אחר שפרט האסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי
שנהיה פרושים מן המותרות, ימעט במשגל כענין שאמרו לא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן
כתרנגולים, ויקדש עצמו מן היין במעוטו, וכן ישמור נפשו מהתגאל בריבוי האכילה הגסה,
ומן הדבור הנמאס, כמאמר הכתוב (ישעיה ט) וכל פה דובר נבלה, ויקדש עצמו עד
שיגיע לפרישות מ"ש על ר' חייא שלא שח שיחה בטלה כל ימיו. ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל
ו יהושע עשה לך רב. ש י"מ שישתדל ללמוד ויבקש מלמד. והנראה לי שהוא כלשון
עשאו רבו ואלופו, יאמר אף על פי שנתחכמת מחברך אם תוכל ללמוד
ממנו שום דבר תעשהו רב עליך כדי ללמוד דבר ממנו, ואם עשית כן גלית כי אתה
יודע גודל התורה ומעלתה ואתה עוסק בה לשמה
וקנה לך חבר. הקנין הזה הוא ככוסף התועלת הגדול הנמשך מהחבר, ואמר שתשעבד
מדותיך למדות חבריך וזה כי ידוע שטבעי בני אדם ומזגיהם מתחלפים עד שימצא
אחד שונא מה שאוהב חברו בעניני השינה והאכילה, ולזה ירחק להמצא שני חברים יחד
מסכימים על תכונה אחת, וכמו שרמז שהע"ה (קהלח ד) טובים השנים מן האחד אשר
יש