
מסכת אבות פרק ראשון
"
מיכם: ד יופי בן יושר איש צרדה ויוסי כן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם.
יוהי בן יןר איש צרדה אומר יהי ביתך בית צד לחכמים והוי מתאבק בעפר
גהם
לא מורא עצמכם לבד.
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ואחשוב עוד שבמלת עליכם רמז ג"כ שיהיה הדבר זה בטבע
נופל על הנפש, כאמרו על פניכם לבלתי תחטאו. נמצא זה הענין הנכבד מבואר על פי
שלשה עדים נאמנים תורה נביאים וכתובים, כי הש"י ראוי שניראהו מצד עצמו לא מצד
דבר אחר חוץ ממנו, ג"כ האהבה שנאהב את תורתו מצד עצמה לא מצד דבר אחר.
כתב הר"י (תהלים קיט) הורני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב, אני איני רוצה שכר אחר
זולתה כי עקב הוראתה אצרנה. ועוד אחשוב לפי שהאהבה והיראה לא יחוברו בבשר ודם,
חברם התנא בהש"י, וכן אמרו ז"ל לא מצינו יראה במקום אהבה ואהבה במקום יראה
אלא בהקב"ה בלבד שנאמר (דברים י) [ליראה את ה' אלהיך וגו' ולאהבה אותו]
וראוי לדקדק למה לא אמר [התנא] בכם כאמרו כל אדם שיש בו חכמה ואין בו יראת
שמים. והנראה לי שאילו אמר כן היה רומז ליראה מצד העונש, אבל במלת עליכם
רמז ליראה מצד הרוממות שהיא על האדם, כענין הנפש שהיא ממלאה כל הגוף וסובבת
אותו, כבוראה שממלא כל העולם וסובב אותו. וכבר שמו הפרש חכמי המחקר בין נשיאות
על ובין נשיאות בו, והרמז (בראשית לז) המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו. גם
אם תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס אל תחזיקו טובה לעצמכם
ויהי מורא שמים עליכם לבלתי תחטאו להגיס דעתכם, כי זה מדת החסידים. וכבר ידעת
חזקיה צדיק גמור בתכלית בעל ענוה ובעל תשובה ואמרו ז"ל שתלה בזכות עצמו ותלו לו
בזכות אחרים וכו', ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, מורא שמים, כמו שהשמים
יראים כך אתה, הוא מה שפירשתי במשנה אל תחזיק טובה לעצמך, ההצלחה האחרונה
גדולה מראשונה כי העסק בה אינו ראוי לעצמו רק התכלית הוא הנכסף לבדו, לא כן
ההצלחה האחרונה כי העסק בה הוא הנבחר כי הוא שעשועיו של הקב"ה (משלי ח) ואהיה
שעשועים, ושעשועי את בני אדם, העוסק בתורה עושה נחת רוח ליוצרו, אינו דומה שונה
פרקו מאה פעמים למי ששונה מאה ואחד, וידוע ממעשה האיש שלא היה יודע כי אם
מסכת חגיגה והיה שונה אותה תמיד ע"כ אמר התנא בקביעות. הוא מ"ש הלל ודלא
מוסיף יסוף, שאומר כבר למדתי כל התורה יאסף אל עמיו, ודלא יליף יהרג בסייף
מיתה אכזרית. ראיה לדבר והיו הדברים וכו' כאילו היום נתנו, וכיצד התמידם כל כך
שלא תוכל לעמוד בלתם, כי בדברים הבאים לפרקים נאמר (משלי כה) הוקר רגלך, אבל
המתמיד בדבר אחד תמיד עד ששב אליו טבע שני, תמיד הוא חדוש אצלו, משל
הברבורים והלחם
ד יוסי בן יועזר, יהי ביתך בית ועד לחכמים. ם החכם הזה הישירנו איך נשיג התורה.
ואמר כי לא נחשוב שהיא מושגת כשאר ההצלחות הזמניות, כי מי שברכו ה' אינו
צריך לחזר אחריהם כל ימיו אבל יספיק לו קצת זמנו ואח"כ ישקוט וינוח, וזאת התורה
אינה כן כי אנו צריכים לרדוף אחריה כל ימינו עד עת המיתה, אמרו ז"ל (במדבר יט)
זאת התורה אדם כי ימות באהל אפילו בשעת מיתה, ארוכה מארץ מדה כל מבקשיה לא
ייעפו עד שיביאוה אל ביתם ואל חדר משכבם. לכן הזהיר יהיה ביתך בית ועד, לא יספיק
לך בשתשמע דבריהם פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב, אלא סבב את פני
הדברים שתשמעם תמיד בביתך. ולפי שמזו הצואה הנכבדת אפשר שימשך נזק מצד אחד
לבל תושג הכונה, וזה כי טבע האנשים לקוץ בדברים בהתמדתם ויבוא לבוז המלמד
והתורה עצמה, אז"ל למה ת"ח דומה לפני עם הארץ לקיתון של זהב, דבר עמו דומה
לקיתון של כסף, נהנה ממנו דומה לכלי חרס הנשבר שאין לו תקנה. והענין כי מעלת
ימביאו פ"ה במשנה כל מחלוקת שהיא לש"ש החכם