מסכת אבות פרק ראשון

בעהדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל קרם ויהי מורא שים
עיכם
פירוש מהרב החסיר ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
כמלאכי מעלה, ואנשים אשר שב אמשותם כלו נפשיי הם העובדים על מנת שלא לקבל
פרס, ולזה אמר כי ללבו במה שהוא אנושי אמר דברים המתישבים בלב, אמנם לנפשו
לא יצטרך לומר טענות אבל היא מעצמה תאמר שתבחר בעבודה מצד עצמה לא מצד דבר
אחר, והוא אמרו (שם) חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו, לא מטענה אחרת. אמנם
הטענות אשר אמר ללבו הם שתים, הא' שלא היה מיסרנו משנאתו אותנו שא"כ היה
מכלה אותנו, והוא לאות כי מאהבה יסרנו כאומרו (תהלים קיח) יסור יסרני יה וגו',
והב' כי מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, והוא חסד גמור, וכ"ש שיקיים דברו אשר
דבר ביד עבדיו הנביאים לקבצנו מארבע כנפות הארץ
עוד נראה לי לפרש אל תהיו וכו' כי לא קדמם הרב, אלא הוו כי היו לקוחים למות
והאדון פדאם ע"מ שיעבדוהו, כי אפילו ימסרו עצמם לעבודתו ולאהבתו הם מרויחים
הזמן אשר בין הפדיה והמסירה, וכאשר ינהג העבד בזאת המדה, האדון יפליא חסדו
עמו כפי עבודתו, וז"ש (שמות כ) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, ועושה חסד, רק השמר
לך אם אמרתי אליך שתדבק בך ההשגחה האלהית עד שיאמרו העמים (דברים ד) רק
עם חכם, זהו כשתזכור הדברים אשר ראו עיניך שהם כי הוא האלהים בשמים ממעל אשר
עשה גדולות במצרים נפלאות בארץ חם, ואז תעבדהו על מנת שלא לקבל פרס שתהיה
מתדבקת בך ההשגחה שתהיה נוחל העוה"ז והעוה"ב, אבל אם לא תעבוד אלא על
מנת לקבל פרס, יהיה לך בעוה"ב, אבל בעוה"ז תחשב שוטה כי לא יזהיר אליך זכות
התורה התמימה שיעשו לך נסים שיאמרו רק עם חכם ונבון. ודע את זה מאד כי זהו
סוד גלות מצרים, כי להיותם צדיקים רצה הש"י לצרפם ולהראות להם גדולותיו ולהוציאם,
ויוכל לומר (שמות כ) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, כי אתה רואה בעיניך כי אני היכול.
ומלבד כי המשנה ידו על התחתונה אביא ראיה שא"א שתהיה הגרסא אשר בדו, שא"כ
במה טעו תלמידי אנטיגנוס והלא דעת שפתיו ברור מללו שיש שכר אלא שאין ראוי לפנות
אליו, וזה דבר מבואר אפילו בבני בשר ודם כשאדם יכוין לעבוד את חבירו בעבור שכרו
הוא מגונה אבל אם יודע שזה יגמלהו כצדקו ה"ז משובח, א"ו שהגרסא הקדומה עיקר
ויהי מורא שמים עליכם. כמו שהזהיר במצות עשה שתעשה מאהבה גמורה, כן הזהיר
במצות לא תעשה שתירא מצד רוממותו ומעלתו וגדולתו לא מצד העונש, כי הנמנע
לחטוא מצד העונש אינו ירא האל אלא את עצמו. ולזה אמר ויהי מורא שמים עליכם
לא מצד עצמכם, ואיוב היה מתפאר שהיה ירא האל משני צדדים, מצד העונש, ומצד
מעלתו (איוב לא) כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל, באומרו כי פחד רמז יראת
העונש, ומשאתו לא אוכל רמז היראה הבאה מצד הרוממות, וביאר מעלתה על הראשונה
באומרו לא אוכל, כי הוא טבע גובר על הנפש לא תטה ימין ושמאל, אבל הצד הראשון
אינו כן כי לא יכריח את בעליו בל יעבור חק כי פעמים רבות אדם מסתכן בנפשו ואף
על פי שאין לו ספק כי דרך נתיבו אל מות. וזה הענין גלה מרע"ה לעדת ישראל (שמות
)אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם וכו', ויש לתמוה איך אמר שני הפכים בנושא אחד
אל תיראו ובעבור תהיה יראתו. וענינו אל תיראו מהמות כי לו חפץ ה' להמיתכם לא
היה מגדלכם ומראה אתכם בזה המעמד מה שראיתם, שוה למאמר אשת מנוח (שועטים
יג), אבל הוא כדי שתיראו מפניו מצד גדולתו ורוממותו ותהיה יראתו על פניכם דבר
טבעי לבלתי תחטאו בשום צד, כאומרו ומשאתו לא אוכל. ודע כי אלו שני מיני היראה
אנו צריכים יחד. א' כנגד הגוף הנגוף להבהילו ולהפחידו, ולזאת הכונה באו הקולות
והלפידים במעמד הר סיני, והב' כנגד הנפש. ולזה אמר התנא ויהי מורא שמים עליכם,
ד' יכודות, חם, לח, קר, יבש
לא