
מסכת אבות פרק ראשון
"
עבוה על גמילות חסדים: ג אנטיננטס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא
אומר אל תהיו כשבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היי
כעבדים
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
בטעם סמיכותה, וכן היתה מדתו של יעקב אמת כי הוא ע"ה ייחד את השי"ת אחדות שלם
והיתה מטתו שלמה בלי פסול כלל וכתיב (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו, ונמצאו ג'
האבות מעון לשכינה. אברהם לקח התואר הראשון האל הגדול, יצחק הגבור, יעקב הנורא
(בראשית כח) מה נורא המקום הזה, וגם זה הענין ארוך מאד אלא שכתבתי זה המעט
להודיעך גדולת האדון הזה ע"ה וענין מאמרו על שלשה דברים וכו'
ג אנטיגנוס. בראות אלו התנאים את עושר דברי שמעון הצדיק ואת יקר תפארת
גדולתם ראו לפרש דבריו. אנטיגנוס ע"ה פירש שיעור העבודה אשר
עליה עומד העולם, ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי פירשו התורה וגמילות חסדים, וכמו
שנפרש בס"ד. וקודם שאפרש דברי אנטיגנוס אעירך על מה שהוקשה לקצת, אמרם כתוב
בתורה (דברים יא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם, וכתיב (ויקרא כו) אם בחקתי, והיה אם
שמוע תשמעו, ורבו מספר, עוד התנא עצמו אמר למוד תורה הרבה כדי שיתנו לך שכר
הרבה, זאת ועוד אחרת הוקשה להם גרסת הספרים אלא הוו כעבדים המשמשים את
הרב על מנת שלא לקבל פרס, כי איך יצוייר לעבוד את השי"ת על מנת שלא לקבל פרס,
והוצרכו לשנות הגרסא מפני זה, ואני אומר כי הוא ע"ה סלק נפשו מן אלו הספקות
באומרו אל תהיו אלא הוו, לא אמר אל תעבדו את האל אלא עבדוהו, וזה כי העובדים
את הרב שני מינים, האחד המקבלים דבר קצוב בעבור עבודתם בכל שנה ושנה, ואלה
לא יקוו שכר אחר, ובראותם כי לא יספיק להם השכר ההוא יסורו מעבודת האדון ההוא,
הב' ילידי בית הרב וחניכיו, כי אין עבודתם תלויה באותו הפרס כלל אבל יודעים הם
בודאי כי בסוף עבודתם יירשו מעלות מופלאות איש איש כפי עבודתו, ואלה לא יסורו
מעולם מעבודתו בין ינתן להם פרס בין לא ינתן. וצוה זה האדון שנהיה מהחלק הזה
האחרון, כי יגדל כבודו מן הראשון בשני דברים. האחד מצד הנעבד יתברך שמו, והב'
מצד העובד. מצד הנעבד, כי המין הא' אינם עובדים לרב כי אם לעצמם, אם מצד העובד
כי אין להם כי אם אותו הדבר הקצוב הנתן להם שנה בשנה, אבל המין הב' אין קץ
למתן שכרם, אמר דוד ע"ה (תהלים קטז) אני עבדך בן אמתך, הנני משועבד לך לעבודתך
ולא אסור ממנה לעולם כיליד בית שיעבוד את רבו בתמידות ובשמחה, לא כעבודת
הנקנה שיברח אם יוכל, כי רוב העבדים הנמכרים הם שבויים או גנובים לא עשו מאומה
כי שמו אותם שם ולכן יעבדו את אדוניהם על כרחן ובעצבון, וזה טעם (שם) פתחת למוסרי,
לא תצטרך לענות בכבל רגלי כי ברצון נפשי אעבדך בשנים רבות, ומשל המוסרות
הצרות המתרגשות לבוא בעולם לענות עוברי דת, כאומרו (בראשית כז) והיה כאשר תריד,
אמרו רז"ל בפסחים בפרק מקום שנהגו כתיב (תהלים קח) כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב
(שם ז) כי גדול עד שמים חסדך לא קשיא כאן בעושים לשמה וכו', כי העושה לשמה דבק
באל יתברך ואין סוף למתן שכרו, אמנם המאמינים בהשי"ת כי הוא משכיר ומעניש
ועוסקים במצותיו יותן שכרן קצוב עד שמים. ודע שיום ה' הגדול והנורא למעלה מן
השמים והמשכיל יבין. ולזה אמר דוד ע"ה (תסלים קיט) ראה כי פקודיך אהבתי ה' כחסדך
חייני, כי אני מן העושים לשמה לכן אשאל מאוצר אשר אין לו תכלית והוא חסדך הגדול
ולזה אמר הנביא (איכה ג) זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. חסדי ה' וגו'. חדשים וגו'
חלקי ה' אמרה נפשי. וי"ל מהו זה אשר חלק מאמרו אל לבו ואשר אמרה נפשו,
והענין אצלי כי האדם באשר הוא אדם קשה לצייר עבודה על מנת שלא לקבל פרס, ולא
יתכן זה כי אם לנפש מצד טבעה, לפי שהיא מן העליונים והיא חושקת בטבע לעבודתו
כמלאכי