פרק פירוש מהרב החסיד ר' יוסה יעב"ץ ז"ל
ראשון דד

הוא אומר (במדבר ד) כל הבא לצבוא צבא לעבוד וכתיב (תהלים קג) כל צבאיו משרתיו
עושי רצונו, וכנגד עולם השפל גמילות חסדים, וידוע כי עיקר קיום זה העולם על
גמילות חסדים שאלמלא כן לא יצוייר קיומו, כי נא יבנו בית ולא יתעסקו בפריה ורביה
ולא יצטערו בגדול בנים ובנות, נמצאו ג' דברים שזכר התנא מכוונים כנגד השלשה חלקים
אשר העולם מתחלק אליהם, וזהו טעם סמיכות זאת המשנה לעליונה שהיא פירושה,
תדע שהתורה קדמה לעולם כי ממנה הועתקה ולכן היו חלקיו כחלקיה, ולזה היה עסק
התורה יקר מאד בעיני ה' עד שאז"ל שבעון בטולו נחרב הבית כאומרו (ירמיה ט) על
מה אבדה הארץ, ובאה התשובה על עזבם את תורתי ואמז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז ועל
גלוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על ביטול תורה. ובכאן מקום עיון כי ידוע
שהשי"ת יקפיד יותר על עשיית העבירות ומעניש עליהם יותר מעל ביטול המצות, ואיך
יתכן שנאמר שויתר על ג' עבירות חמורות שבכל אחת מהן יהרג ואל יעבור ולא ויתר על
ביטול תורה, ויש לי בזה אחד משני דברים. אחד כי לא העיקר העונש על ביטול תורה
יותר מעל ג' עבירות הנזכרות אלא שבהיותם עוסקים בתורה לא היה האל פוקד מעשיהם,
ואחר שעברו ובטלו עסק התורה עברו ונענשו, משל למלך שהיה לו מנגן ערב מאד לא
נמצא כמוהו ונתחייב הריגה וצוה המלך להצילו, ויהי לימים נשבע המנגן שלא לנגן אז צוה
המלך לתלותו על חטאתו אשר חטא, וכן ישראל נתחייבו כליה בעברם על ג' עבירות,
ובעוד שהיו עוסקים בתורה ערבה שיחתם לפני הקב"ה דכתיב (משלי ח) ושעשועי את
בני אדם ושלחן המלך בלא מנגן פגומה, כמ"ש (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה, כיון
שבטלו תלמוד תורה גלו. מצורף לזה כי העוסק בתורה מיחד את ה' וראוי שיכופר לו על
ע"ז וג"ע וש"ד, וכשם ששכר העוסק בה גדול כך עונש המתבטל ממנה גדול יותר מאד.
ובזה נתבאר לי מה שאמז"ל דבר זה נשאל לחכמים ולא פירשוהו לנביאים ולא פירשוהו למלאכי
השרת ולא פירשוהו עד שבא הקב"ה ופירשו שנאמר (ירמיה ט) ויאמר ה' על עזבם את
תורתי, כי התורה אחת והאל אחד ואין בכל הנבראים אחד פשוט כמוהו, ולזה היה
נמנע לפסוק המשפט בזה זולתי השי"ת, והוא לבדו היודע גודל עונש בטולה. אבל מה
שאני רואה שיקשה עליך הוא כי מן הנראה מזה המאמר כי העולם לא נברא אלא בשביל
התורה והתורה בשביל ישראל ויתחייב אם כן שנאמר שישראל עיקר הבריאה. ואומר כי
עיקר זה הדבר ארוך מאד ואין כאן מקומו אבל כדי לשכך רתיחת השואל אכתוב כטיפה
מן הים ממנו, אמר הנביא (ישעיה מג) כל הנקרא בשמי, ואמר התנא כל מה שברא
הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא וכו', וענין זה הכבוד הוא
עשיית מצותיו ושמוע בקולו, והמלאכים והגלגלים יש להם טבע קיים בזה לא ישנו את
תפקידם. אמנם האנשים הם בעלי בחירה ורצון, והוראות הכבוד בהם אפשרי לא מחוייב,
ולזה יראה כבודו יותר במין האדם מבמלאכים, ולזה אמרו ז"ל עיקר שכינה בתחתונים
היתה ובחטאו של אדם הראשון נסחלקה שכינה וכשאמרו ישראל נעשה ונשמע נתקנו,
נעשה כנגד (בראשית ג) ותאכל מן העץ, ונשמע כנגד (שם) כי שמעת לקול אשתך, מיד
(שמות כד) וישכון כבוד ה' על הר סיני קרוב למה שהיה בתחלה, וכתיב ומראה כבוד ה'
כאש אוכלת, ואילו לא עשו ישראל את העגל לא היתה שולטת בהם אומה ולשון והיתה
חוזרת עטרה ליושנה. ואי אפשר לכתוב בכאן יותר כי היה צריך חבור בפני עצמו,
והמפקפק בדברי אלה יש בלבו פקפוק בחדוש העולם. ואלה הג' דברים שאמר זה האדון
כי העולם עומד עליהם, קיימו על מתכונתם האבות אברהם יצחק ויעקב ע"ה, וכל אחד
היה מוכתר בשלשתם, אבל נתייחד כל אחד מהם במעלה אחת מיוחדת לו, אברהם בגמילות
חסדים, יצחק בעבודה פשט צוארו על גבי המזבח ונעשה עולה תמימה, יעקב בתורה
נטמן בבית שם ועבר י"ד שנה ועסק בה כל ימיו, ואמרו ז"ל ראוי היה יעקב שתנתן
תורה על ידו וכו', ולכן היו האבות הן הן המרכבה, כי הם היו צורת התורה כמו שפירשתי
בטעם