
מסכת אבות פרק ראשון

וקעמידו פקמידים הרבה וששו סיג לתורה: ב שמעון הצדיק היהמרי
כנסת בגדולה. הוא היה אומר על שלשה דכרים העולם עומד על התורה ול
העבודה
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ולזה נסכל פעם ונשכיל פעם ונלאה להשיג האמת בקצת הפעמים. והנה יתוקן זה בשני
ענינים והם תרופה למכתנו, האחד בהתמדת העיון כי מה שלא נשיג בפעם אחת נשיג
באחרת, ולפי התמדת העיון תהיה ההשגה יותר זכה וברה, והב' ברבוי הדעות יתברר
האמת. ולזה צוו הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה. שני תועלות גדולות בהמתנת
הדין, האחד שירדו לעמקו, השני שיראה לבעל דין החייב שלא עוותו דינו כיון שעיינו
בו, אבל אם ימהר לחתכו יבוא לחשוד. ויראה שלאלה כיון רש"י בפרשו משאז"ל (שמות
)ולא תעלה במעלות על מזבחי שלא תחתוך הדין במרוצה ובחזקה. וצורך תלמידים
הרבה כי אין בני אדם מרגישים אל טוב ההקדמות אלא זה בזה איש כפי מזגו והאמת
בכלם, איזהו חכם הלומד מכל אדם, ודעהו שהוא אמת, ואולי כי לשתי הסבות יחד זכו
אנשי כנסת הגדולה להחזיר עטרה ליושנה מהתמדתם ומרבויים
והעמידו וכו'. לא אמרו למדו תלמידים הרבה אלא העמידו, כי תעמידום על עמדם
בתורה ובתעודה ותספיקו כל צרכיהם כדי שיהיו פנוים ללמוד תורה, ולזאת
הסבה צותה התורה במעשרות ובמתנות להחיות מורי התורה
ב.שיעמדו זמן הרבה בישיבה ולזה לא אמר תלמידים רבים
ועשו סייג לתורה. אמר אל תבטחו בעצמכם ונשמרתם מאד לנפשותיכם ואע"ג שתחמיצו
הדין, ויסכימו דעות רבות בדבר אחד כי השגיאה קרובה מאד ולכן תעשו סייג
לתורה, וכתבתי זה על דעת המפרש ז"ל שפירש סייג גדר כאומר (ויקרא יח) ושמרתם
את משמרתי, אבל לא אחרי דעתי בפירוש הזה, כי אין בזו המסכתא זכר מצוה אם לא
לחדש איזה דבר, ולמה יאמר המצוה בצורתה והלא תינוקות של בית רבן יודעים. וכתב
רבינו יונה זצ"ל בפירוש (משלי כב) בפסוק אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך, נכון
לפרשו על דרך משל כי לא הוצרך עתה להזהיר על הגזל שאין דרך הספר הזה להזהיר
על האזהרות הכתובות בתורה אם לא לחדש דבר, וביאור הדבר אל תשנה מן המנהגים
שתקנו אבותיך, וזה טעם אשר עשו, ואם בספר משלי כך במסכת אבות עאכ"ו. ואחשוב
שלשון סייג בכאן לשון חזוק כמו שפירש רש"י ז"ל מסורת סייג לתורה גדר וחזוק, והוזקק
הרב לזה הפירוש שהמסורת אינו תוספת אבל הוא חזוק, שאם יבוא סופר ויכתוב למשפחותיהם
חסר או מלא יאמרו לו הנה לך המסורה כמה מלאים וחסרים, והענין לומר שיחזקוה
במסמרות הפלפול בל תמוט עולם ועד, ואפילו יבוא אדם בפלפולו לאסור דבר או להתיר
לא יוכל, וזה ימשך מהעמדת תלמידים הרבה כי יבנו ויסתרו כל מה שאפשר להתעקש
עד יצא כנוגה צדק הדין ולא יהרוס שום חולק לחלוק על האמת
ב שמעון הצדיק. כתבו המפרשים ז"ל ש שבכל מקום שנאמר הוא היה אומר ר"ל
הוא היה רגיל תמיד לומר, להיות תועלתו גדולה. וענין אלה השלשה דברים
כתב הר"י הנכון בעיני שכלל באלה השלשה דברים החכמה והמעשה, החכמה היא
התורה, והמעשה מתחלק לשני דברים, שבין אדם לחבירו והוא גמילות חסדים, ודברים שבין
אדם למקום והיא העבודה, ועל זה אמר (דברים ו) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד
ע"כ. והנראה לי עוד שאלה השלשה דברים הם כנגד שלשה חלקים שהעולם מתחלק
אליהם, עולם המלאכים, עולם הגלגלים, עולם השפל. עולם המלאכים כנגד עסק
התורה וכמ"ש חז"ל (מלאכי ב) ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שעוסק
בתורה הרי הוא כמלאך ה' צבאות ואם לאו הרי הוא נחשב כבהמה, וידוע כי בזה
נדמה למלאכים כי הם שכל נבדל, וכנגד עולם הגלגלים הוא עבודת ה' ברוך הוא. וכן
עי' בפ"ב במשנה סייג לחכמה שפי' הוא ש"י: הוא