
פרק פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל ראשון
המקבל הראשון ע"ה, כי היתה התורה אצל הש"י אמון, ולזה תקנה הנצחיות בנפש
לעוסקים בה וישועבד אליהם העולם, כי הוא בגוף והתורה בנפש. ובפרקים הבאים
נוסיף לקח בעזה"י. הב' מעלת אדון הנביאים כי זכה אל הקבלה מצד זכות נפשו
וקרבתו אל הש"י יותר משאר הנביאים, כי שאר המקבלים כל אחד זכה לקבלתו מצדו של
משה כאמרם גדולה שמושה יותר מלמודה
מסיני. רבים שאלו למה לא אמר בסיני. ותירץ כל אחד לפי דעתו, ואני אומר כי הורה
בכאן ענין גדול בנבואתו של משרע"ה היותה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל
רעהו, ולזה אמר כי מסיני קבל לא מן השמים, וזה כי שאר הנביאים המתנבאים ע"י
אמצעי היתה נבואתם מן השמים כמ"ש (שמות כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי
עמכם, והמלאך המדבר בם בארץ, לא כן מרע"ה כי ירד הכבוד על הר סיני ומשם דבר
עמו פנים בפנים, ואילו אמר בסיני היינו חושבים כי קבל התורה מן השמים ע"י אמצעי
בסיני. וזה הענין בעצמו רמז הכתוב (ויקרא א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, כי
הדקדוק אשר דקדקנו בדברי התנא הוא בעינו אשר דקדק רשב"י בזה הפסוק. אמר
מאהל מועד באהל מועד מבעי ליה, ותירץ שדבר לו מעניני אהל מועד והם הקרבנות
הכתובים אחר זה אדם כי יקריב וגו'. והנראה לי כי רמז הענין אשר אמרנו כי היה
הדבור מאהל מועד ממש, כי ירד הכבוד שם כמ"ש (שמות מ) ולא יכול משה לבוא אל
אוהל מועד וגו', ולזה אמר כי דבר לו משם לא מן השמים, ואילו היה אומר באוהל
מועד לא היה מורה זה כי אם שבאה הנבואה שם ולא ידענו אם מן השמים אם מאהל
מועד. וזה הענין נתיחד בו מרע"ה משאר הנביאים, ולזה העיקר הנכבד תמצא בנבואת
מרע"ה וידבר ה' וגו', לא כן בשאר הנביאים רק ויהי דבר ה' וגו', כי הדבר בא לו
מן השמים וז"ש ויהי דבר וגו' שדבר עמו כמלך ששולח שלוחו למי שמדבר אליו, אמנם
מרע"ה היה הדבור אליו בארץ כאשר ידבר איש אל רעהו ולזה אמר וידבר ה' הוא בעצמו
מסהליהושע. נקראת הקבלה מסורת, לרמוז כי אין המתנה הזאת כשאר המתנות
שלא יעברו מן המקבלים, אבל המקבל יקבלנה בתנאי שימסרנה גם הוא
לאחר וכן לעולם דור אחר דור, ולזה יורה נצחיות התורה התמימה אשר לא קבלה שנוי
למן היום הוסדה ועד עתה שלא תשתנה לדור דורים. ולזה אמר (דברים לב) אשר תצוום
את בניכם, שלא תחשבו כי היא נימוס לפי הדור אשר אתם בו, אבל היא נצחית לעד,
כי כן קדמה לכל אדם, ומזה תכירו כי יחסה העצמי עם הנפש אשר לא תקבל שנוי,
ויחסה עם הגוף במקרה, כאומרו (שם) ובדבר הזה תאריכו ימים. נמצאת מעלת התורה
נבחנת מג' זמנים, קודם המסירה והוא אומרו קבל תורה, ובעת המסירה והוא אומרו
מסיני, ולאחר המסירה והוא אומרו ומסרה ליהושע
ויהושע לזקנים. מפורסם הוא כי אין הכוונה במלת זקנים בכל מקום זקנים ממש כי
אם החכמים שקנו חכמה, ואחשוב שנקראו כן להורות שלמותם, וזה כי השלם
הוא אשר השלים נפשו בב' הצלחות, המעשית והמדעית, וזה לא ימצא על הרוב כי אם
בזקנים המואסים בתענוגי העולם, כי זהו סבה גדולה לשלמות המעשה, וכן בשלמות
העיון ברוב התמדתם, וכמו שאמרו שחכמתם מתישבת בהם, כי רוב שנים יודיעו
חכמה, וכל מי שיעלו בידו אלה השלמיות ראוי להקרא זקן אפילו בבחרותו. ולדעתי אלו
הם הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואמר כי נמסרה ביד שלמים מאד מיושבים
בשכלם, כאומרם זקני (ישראל) [ת"ח] כל זמן שמזקינים כו', ועוד כי אלה ראו פני משה
וזקנים לנביאים. מכאן תבחין מעלת התורה התמימה כי לא תקבל שינוי, כי הנביאים
עם גודל מעלתם הוצרכו לקבלה, ולזה העיקר אמרו חכם עדיף מנביא. ובספרי
אלה המצות אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אמר הכתוב (תהלים קמז) מגיד דבריו
ליעקב
ע"ד כי אתי אתה לא כתיב אלא אתך אני, וזהו הרק אך במשה דבר ה' ב' מעוטין, והבן