מסכת אבות פרק ראשון
ב

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ששנאמר (ישעי' ס') ועמך כלם צדיקים
לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (סנהדרין פי"א):
ו
איאאו בנ 

]
אא "י "ז ה



קבל תורה ססיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים ווקנים לנביאים ונכיאים
מסר
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
משה קבל תורה. היה ראוי שיאמר הקב"ה נתן תורה למשה ומסרה ליהושע,
או יהושע קבל ממשה והזקנים מיהושע כאשר התחיל משה קבל תורה, למה
שנה טעמו. והתשובה, כי אם היה אומר הקב"ה נתן תורה לא היה מתבאר אם היתה
התורה קדומה או אם נתחדשה עתה, ע"כ אמר משה קבל, כי אילו היה הדור ראוי
קבלוה קודם כאמז"ל ראוי היה יעקב שתנתן על ידו התורה וכו'. וכשתעיין תמצא שהזכיר
כל הבחינות אשר מהם תבחן מעלת כל מתנה. אם מצד הנותן, ואם מצד המתנה בעצמה,
אם מצד (הנמצא) [הממוצע] אשר על ידו תנתן, ואם מצד אשר אליו תנתן. ולזה הזכיר יהושע
והנביאים ואנשי כנסת הגדולה, וגם מהנותן אמר באומרו מסיני (ועי' לקמן ד"ה מסיני)
(אם) [אשר] לגדולתו אין חקר, ומודעת זאת זכר החבה כי נתנה באספקלריא המאירה,
עוד אומר שרצה להודיענו ב' ענינים גדולים, א' מעלת התורה, ב' מעלת אדון הנביאים
ע"ה. מעלת התורה שאינה כשאר הדתות הנימוסיות שעיקרן אינו אלא לתקן הקבוץ
המדיני לבד, והן מסובבות מאנשי הדור כפי המצטרך אליהם, ולזה א"א שיקנו הצלחת
הנפש, כי הם קדמו להם ויקבלו שנוי. אמנם תורתנו הקדושה תורישנו הצלחת הנפש
בעצם וראשונה, והצלחת הגוף במקרה ובשניה, כמ"ש אדון הנביאים בסוף דבריו לישראל
(דברים לב) שימו לבבכם לכל הדברים וגו' כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם. וי"ל
וכי עלה על הדעת שדברו ע"ה היה ריק שהוצרך לומר להם כי לא דבר ריק הוא.
אבל כיון למה שאמרנו, כל ההצלחות המדומות הן חוץ לאדם, ובכלל הדברים העולמיים
הדתות הנימוסיות כי הם מסובבות מהם, וכשילך אל בית עולמו ישאר ריק מהם. אבל
התורה אינה כן, כי היא שלמות בעצמו של אדם לא חוץ ממנו, וז"ש לא דבר ריק הוא
מכם, וביאר זה ואמר כי הוא חייכם בעצם, ועוד ימשך לכם הצלחת הגוף במקרה,
והוא אומרו ובדבר הזה תאריכו ימים, וזה כח הוא"ו בלשון הקודש, ולא הבינו זה החולקים
עלינו האומרים שתכלית התורה הטובות הגופניות שנאמר (ויקרא כו) אם בחקתי וגו'
ונתתי גשמיכם וגו', (דברים יא) והיה אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו'. אבל אומרו
למען, יורה בעצם וראשונה. ולזה כיון התנא באומרו משה קבל תורה, כי כמו ששאר
המקבלים הנזכרים בפרק, התורה קדמה אליהם ולא נתחדשה מצדם, כן היה הענין אצל
בכבוד או"א ושלוח הקן: ולכך הוצרכו לדרוש ליום שכולו טוב וליום שכולו ארוך: המקבל