### שאלות ותשובות  
סימן ג'  
חזון למועד  

בעירי בפומבי, שתיקונו קלקולו, כי מלבד מה שכתבתי בעזהש"י לענין עצם הדין, הנני רואה בזה פריקת עול ופריצת גדר לחומר דפסח שהיתה עד היום אצל ההמון עם. ועיין בשו"ת יד אליעזר להגאון העצום ר' אליעזר הלוי זצ"ל מוויען, סימן צ"ו, שמתוך דבריו יש סמוכין להרבנים המקילין בזה, ובפרט לפי מה שמעתיק בארוכה דברי השיורי כנה"ג חלק אור"ח סימן תנ"א בהגהות ב"י אות ל' לענין כלי פארציליי עיי"ש, וחכ"א העירני ג"כ מדברי היד אפרים ר"ס ק"כ בשם שו"ת יעב"ץ עיי"ש, והדברים עתיקים.  

השנה תרפ"ב[^1]  

לכבוד הרה"ג שליט"א  

שדרש ממני לעיין בדבר איש[^2] אחד חפשי ממש (קאמוניסט) ואיני חושש כלל לתורתנו ה'. ודרכם שנושאים נשים רק לפי חוקי הממשלה (גראזדאנסקי בראק), וכן עשה הוא, וחי כדרך איש ואשתו, רק בני משפחתו הרבו דברים עמו שישא אותה כדת משה וישראל, וכאשר הוא נחפז לדרכו, רוצה לישאנה בחול המועד דוקא, שנוסע למקום שירא שם לישאנה[^3] כדת, לפי החוק שלהם, אי שרי למיעבד הכי?  

ולא נעלם[^4] מכת"ר מה שמבואר בש"ס ופוסקים דאין נושאים נשים במועד, דאין מערבין שמחה בשמחה, ויש מי שסוברים דנשיאת נשים במועד הוא איסור דאורייתא, ואפילו נשואין בלא סעודה אסור, עיין בטור וש"ע אור"ח סימן תקמ"ו. רק חילא דכת"ר הוא ממה שמפורש במשנה מ"ק וש"ע שם, דמותר להחזיר גרושתו בחול המועד, ופירש"י וז"ל דאינה שמחה כלום[^5], וכן הוא בירושלמי, אבל מחזיר הוא את גרושתו מפני שאינה[^6] שמחה הוא לו עכ"ל. וכיון שהאיש הלז חי עמה כדרך איש ואשתו, אפילו בלא נשואין, אין כאן שום שמחה, והוי כמו מחזיר את[^7] גרושתו שמותר לישאנה בחול המועד.  

ודע נא כת"ר שירא אנכי להמנות בשריותא דא, בדבר שמפורש לאיסור במשנה דמוע"ק דף ח' ע"ב אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות וכו', ודי לנו במה שמרהיבים עז בנפשנו לגבב היתרים בזמה"ז בדברים המפורשים בראשונים וקדמונים לאיסור, בסברות כרסיות, לא כן בדבר המפורש במשנה לאיסור, ולא מבורר בפוסקים ובש"ע לחלק בין הנושאים, ח"ו להקל בזה, אף שיש צדדים לכאן ולכאן כפי שכלנו ורצוננו, ואין לחדש שום דבר בלא ראיה נצחת, הגע בעצמך, מי שהוא חפשי גמור, ומבזה את המועדות, ואינו נוהג בהם שום שמחה, האם מותר לו לישא אשה במועד?[^8] כיון דעיקר הטעם דאין מערבין שמחה בשמחה כדי שיהא לבו פנוי לשמחה של יו"ט, כמ"ש התוספות שם בדה"מ לפי עיי"ש, ע"כ הוא פשוט, דאין משגיחין אנחנו על דעתנו ורצוננו הפרטי נגד דעת ורצון תורתנו הקדושה, דמצוות לאו ליהנות ניתנו בשכלנו הגשמי[^9], והם רק כעול על צוארנו, כמ"ש רש"י במס' ר"ה דף כ"ח ע"ב עיי"ש, ולוא הבין החפשי התכלית האמיתי היה מקיים מצות שמחת יו"ט דינא, ושייך שפיר גם לדידיה אין מערבין שמחה בשמחה, וכמו כן בנידון דידן, אף שחי עמה קודם הנשואין כאיש ואשה, באיסור, בלא חופה וקדושין, מ"מ לוא יצוייר שישוב בתשובה ורוצה כעת לחזור על הראשונות ולישא אותה כדין תורה, כדת משה וישראל, בודאי היתה אצלו הנשואין שמחה גדולה, ולכן אף שעדיין עומד במרדו ומכניסה לחופה כדת רק ברצון קרוביו ובני משפחתו, אין להשגיח על דעתו ורצונו הפרטי, שבטלה דעתו אצל כל אדם השלמים ההולכים בתורת ה', דנשואין נחשב לנו לשמחה אף באופן כזה, אף שהוא הולך חשיכים, דמה שהוא חי עמה מקודם בקירוב בשר, באיסור, אינו מגרע כלום שמחת הנשואין הנוכחי [לפי האמת] דהנשואין הם עיקר השמחה, ואף באופן כזה אסרה משנתנו הנ"ל לישא במועד.  

ג) לאחר שאמרתי הדברים האלה, וחפשתי למצוא דבר מפורש לדין זה, כדי שלא יהיה בלב כת"ר שום פקפוק ע"ז, מצאתי לי' ת"ל חבר בזה, להגאון בעל פרמ"ג על אור"ח סימן תקמ"ו ס"ק ג', בא"א, שדרכו תמיד לקצר באמרים וז"ל: פשיטא לי אירסה בביאה אסור להנשא, מיבעיא לי נשאת, נכנסה לחופה ולא נבעלה וגירשה מהו שיהא מותר להחזירה, די"ל שמחה היא לו עכ"ל. ולפענ"ד רצה לאמר בזה, דבש"ס קדושין דף יו"ד ע"א איבעיא להו ביאה אירוסין עושה או נשואין עושה, ולא נפשטה ודעת הרמב"ם[^10] ז"ל דביאה אירוסין עושה עיין להרה"מ פ"י מהלכות אישות[^11] הלכה א' עיי"ש, ולכן אם אירס אשה בביאה, קודם יו"ט (אף שמכין אותו מכות מרדות כמבואר בש"ס וברמב"ם) אסור לישאנה במועד, משום דאף דבעל אותה, מ"מ נחשב הנשואין לשמחה, רק חקר, היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה וגירשה, אפשר, דאף דנחשבת לאשתו ממש ע"י כניסתו לחופה, מ"מ לא דמי למחזיר גרושתו, דנחשב לו הכניסה השניה לשמחה משום חיבת ביאה, וגם זה אסור במועד, משום דאין מערבין[^12] וכו'. מ"מ לפענ"ד, על כל פנים אנחנו רואים[^13] מדברי הפרמ"ג דהיכא דאירסה בביאה [בעדים] מ"מ הנשואין שאחריהם נחשבין לשמחה ופשיטא לו שאסורין במועד, כל שכן בני"ד שחיו חיי זנות מתחלה, הנשואין נחשבין שפיר לשמחה, ולא דמי כלל למחזיר גרושתו משנשאת דמותר במועד. כנלפענ"ד, ואין אנחנו אחראין עליהם ונאמנים.  

[^1]: original OCR: "הס תרפ"ב" → corrected to "השנה תרפ"ב" — "הס" is a misrecognition of "השנה" (the year).  
[^2]: original OCR: "אוש" → corrected to "איש" — common Rashi script confusion (א/ו, ש/ס).  
[^3]: original OCR: "לושאנה" → corrected to "לישאנה" — consistent with earlier correct form; likely misrecognition of י as ו.  
[^4]: original OCR: "לאנעלם" → corrected to "ולא נעלם" — missing ו and misreading of ל as initial letter; context requires "ולא נעלם".  
[^5]: original OCR: "דאיני שמחה כל" → corrected to "דאינה שמחה כלום" — "איני" should be "אינה", and "כל" is missing "ום" (common abbreviation but here full form expected).  
[^6]: original OCR: "שאיני שמחה" → corrected to "שאינה שמחה" — same as above.  
[^7]: original OCR: "מחזיר ע / גרושתו" → corrected to "מחזיר את גרושתו" — the isolated "ע" is the beginning of "את" split by line break.  
[^8]: original OCR: "במועדץ" → corrected to "במועד?" — final tsadi is a misrecognition of a question mark or stray character.  
[^9]: original OCR: "הגשמיי" → corrected to "הגשמי" — double yod is a typo; standard spelling is "הגשמי".  
[^10]: original OCR: "הרמבם" → corrected to "הרמב"ם" — common OCR confusion of ב/כ/ם.  
[^11]: original OCR: "אשות" → corrected to "אישות" — missing yod; standard term is "אישות".  
[^12]: original OCR: "נזערבין" → corrected to "מערבין" — misrecognition of מ as נ and ע as ז; context requires "מערבין".  
[^13]: original OCR: "רואיס" → corrected to "רואים" — final ס instead of ם; common error.