ה' הנהגת האדם בבוקר סימן
ב
עליו מהך תוגייא וי"ל סהר' חיים לשיטתיה אזיל סכ' התוח'
בפסתים דנ"ט בד"ה זה סקרימה זו אינו אלא למצוה
ולא לעכב וא"כ שפיר מצי לאוקומי מתני' בעבר והקדים
והפריס החטאת אך מסוגיא דערכין ק"ל שפיר דשפיר מצי
לאוקומי דברי ר"פ דאמר דפעמים דאף חייבי עולות אין
ממשכנין בעולת יולדת וכגון דאמר ולא הפריש כמת
בד"ה ר"ו כיון דמדינא חייב להפריס העולה קודם לחטאת
ועיקר ישובו אינו נכון שהרי כ' הב"י בסי' זה דאף
אי לא אמר יה"ר מתכפר לו אם חטא וא"כ נמצא דהקריאה
היא הקרבן ולא אמירת יה"ר דלבסוף גם עיקר דמיונו אינו
שהרי אמרו בפשתים ד"ו דנתרי ענייני אין מוקדם ומאותר
בתורה וא"כ דוקא ביולדת דכתיב אחר לעולה ואחד לחטאת
דהוי חד עניינא שייך לומר דלמקראה הקדים הכתוב ולא
בפ' הקרבנות שהם מרי ענייני ואין מוקדם זמאוחר
ובר מן דין דהרב עיקר ישובו עלה דדין קדימה חטאת
עולה אינן לעכב ול' זה בפשיטות וזה אינו דמחלוקי
גדולי הראסונים הוא והראב"ד והריטב"א ס"ל דהוי לעיולא
כמו שאכתוב בסמוך גם מה שמי' דאין איסור בהקרב'עולה
קודם חטאת רק במי שמחייב על דבר אחד עולה וחטאת או
אפי' בב' דברים אם כבר נשחטו ועומדין לזרוק דנמן אז דם
חטאת קודם כפרש"י בדפ"ט ד"ה דם חטאת אבל מי שחייב
חטאת ואין חטאתו לפניו ודאי יכול להקריב עולת נדבה
או עולת חובה שחייב על חטא אחר וגם כאן הוי כמ
שהחטאת עדיין לא נשחט שהרי עדיין לאקרא פ' חאת
אלו דבריו
והם דברי מימת שמדבריו שכ' אם כבר נשחטו נראת דאם
חטאת ועולה לפניו קודם שחיטתן יכול להקדים כל
מעשה עולה ואח"כ ישחוט החטאת וכ"ג מוכרא לדברין רהרי
הקרבת חטאת ועולה תלוי בפין בקריאת הסדר והרי ב'
העניינים לפניו ומתיר להקדים העולה. ולפ"ז מ"ח ואין
חטאתו לפניו היינו חטאתו שוזוט לפניו וזה אינו שכבר כ'
הכ"מ בפ"ט מה ממידין ה"ו דאם אינן שחוטין לפניו אדרב'
חילהקדים אף הקטרת אברים וכלתכן הכריח הר"י קורק'
וכ"נ ממ"ש בזבתים ד"ק דפר העלם דבר קודם לפר של ע"ז
דחטאת קודם לעולה והתם סני דברים דע"ז חייבין עולה
ותטאת ובשאר כריתות פר חטאת לבד ומדנקיט פר ולא
נקיט דם פר ש"מ שחייב להקדימו בשחיטה וכל מעשיו
כדברי הר"י קורקוס ומעתה ה"נ כימן שבידו להקריב אחד
מהם תחילה חייב להקדים החסאת
גם מה שתי' כיון דתנן דם חטאת קודם לדם עולה איברי
עולה קודם לדם תפאת וברם אטאת ואיברי עולה או
אימורי חטאת אודם עולה פסק הרמב"ם בה' תמידין דאיזה
שירצה יקדי ואילו בקריאת הקרבנו נאמר זריקמן והקטרתן
הכל בענין אחד א"כ בכל חד מהט יש מעלה ויכול להקדים
איזה שירצה את"ד ואחרי המחילה אין זה נסון
מהשנתבאר תאין זה כ"א אם כבר נשחטו לפניו אבל קום
חית ב' חייב להקדים כל מעשה החטאת כמ"ש הכ"מ
והר"י קורקום והמי"ט וא"כ ה"נ כיון שבידו להקריב ב'חייב
להקדים כל מעשה החטאת ותימה עליו שנראה חלא רא
דברי הכ"מ וצ"ע
נכון ביישוב קושייתם הוא שעיקר חיוב קריאת
הקרבנות למדן כן ממ"ש במס' תענית דכ"ן א"ל
בתקנתי להם סדר קרבנות בזמ שקורין בתם לפני מעלה
אני עליהם כאלו אקריבזם ואני מוחל להם ובענין מעשה
הרכנות יש בהם ב' סוגים דבפ ויקרא כל הפרשה נאמרה
למד על דיני הקרבנמת דבעולת נדבה דכתיב בפ' ויקרא
ופנו מהם למרו ס' מעשה כל העולות בין הבאים בנדגה
הנ"ל
בין הבאים עם החטאת בין נדבת צבור ובין עולות תמידית
ומוספי שבת וי"ט ור"ח דאע"ג שבפ' תצוה ציוה על המיד
ובפ'פנחס על המוספין חטאות ועולות מ"מ חדר מעשיהם
לא נסתבו כ"א בפ' זיקרא כמבואר בכתובים וס"כ רש"יל
בביצה ד"ך בד"ה ויעתיה כמשפט ע"ש וכן מבואר בפרשיי
סוף מנחות גבי מ"ש כל העוסק בפ' חטאת שכל כגון סדר
קדשים דמיירי בה' עבודה ע"ש הנה מבואר דאם חטא
בחלב או סאר כריתות אין החיוב שיקרא בהתול האוכלחלב
חייחטאת שאין הצימי קרבן כ"א תיקרא מעשה החאת
דכתיב בפ' ויקרא נפש כי תחטא בשגגה וכן בפ' צו דכתיב
תורת החטאת והרי מכלל חיוב זה חייכ לקרות אף
פהתמיד כמ"ש המור בסי מ"ח ולמד זה מהך סוגיא דתעני'
ע"ש אלא דבצבור לא חייבו לקרות גם מעשה העולה דכת
ויקרא ס"א סיקרא לבד פ' התמיד אך ליחיד שחייבו
לקרות גם פ' חטאת ועולה ואשם דהיינו סדר עבודתםכ"
שחייבין לקרות כל סדר מעשה העולה משום עולתמ
דלא נפיק ידי חובתו בקריאע התמיד שאין שם כ"איוי
שיקריבו עולת תמיד אבל איך יהיה מעשיהם לא נזכר והרי
דרז"ל הוא כבר תקנתי להם סדר הקרבנו' משמ דהעיקר
ילמוד ס' עבודת כדרך שתקנו בעבודת י"הכ אלא שבדגרי
זהם באורך ובכתובים הם בקיצור והרי אמרו רז"ל לא
לן ארם בירושלים ובירו עון תמיד סל סתר היה מכפר על
עונות כו' וא"כ אפוא הרי אין דבר שקודם לתמיד של 
ותמיד של שחר עולה היה וא"כ עכ"פ חייב להקדים פ
עולה משום ס' העולה דעולת תמיד הקודם לכל הקרבנות
וכי קי"ל דחטאת קודמת לעולה כ"ז היה אחר סהקריבו
עולת תמיד דאין לך דבר תקודם לממיד סל סתר משא"כ
 דבקריאת ס' העולה הוי כאלו הקריל התמיד ואיך
אפשר להקדים מעתה החטאת קודם עולת המתיד והרי א
אתינן עלה מדין קדימה אין קרב בב"המ ראשון כ"א עולה
מדינא חייב להקדים פ' עולה ומאיליו נפטר ג"כ מעון
עשה שכבר קרא פ' נדגת עולה ובמ"ש א"ש דקושית הג"א
היא גופא ק' בכתובים דכיון דקי"ל דחטאת קודם לעולה
למה הקדים בפרשת ויקרא פ' העולה אך צמ"ש הנה נכון
דסדר העולה קודם לכל משום עולת התמיד ובהכי א"ת
דק"ל עוד להרב סמלה חדשה דלפי יהדין המנחה א
כול דזבח עדיף ואיך הקדים מנחה לתטאת אך למ"ס
ל"ק דמנתיג התמיד היה קודם אף למותפין כ"ש לשאר
קרבנות יחיד כדתני אביי בס' המערכה ומנחה לתביתין
ולתכים למוספין וס' מנחת התמיד ממנחת יחיד ילפינן 
ברוב הדינים ששוה היא מנחת נחכי תמיד למנחת הסולע
ואע"ג דמנחת נסכים כמיב בפ' שלח לך מ"מ כיון דשייך
נתהסולת ברוב דינים הרי נחשב בקריאת מנחת זאת
כאילו הקרי' גם מנחת התמיד א"נ שגם הסור מנחת נסכים
קאמר דכתיב בפ' שלח לך דכל קרבן צריך מנחת נסכי
וכיון שקרא ח' העולה תחסוב כעולת תמיד ועולת נדבהי
חייב לקרות מנחת נסכים שהוא סוף הקרבן כמ"ש בברכו'
כל הקורא ק"ש בלי תפילין כאילו הקריב עולה בלי מ
ומיהו בעיקר דין זה דחטאת קודם לעוצה אם הוא
למצוה אוגם לעיכובא ראיתי להתוס' בקייושין
די"ג ד"ה האשה שהק' דמדתנן עולתה ומתה לא יביאו יורשין
חטאתה נר' דאם הימה קיימת היתה יכולה להקריב חאתה
אחר עולה ואילו ממ"ש בפסחים דנ"ט ומי קרבה כו' נראה
דאף בדיעבד לא קרבה ותי' דדוקא במצורע דכתיב תהיה
הוה ס"ל דהוי עיכוב א"נ דלח"ד הוה ס"ל דהוי לעיכוב כל
ענין אך לבמר דגלי במצורע דאינו משכב ילפינן מיניה
לכל חטאת ועולת וכדברי התוח' כתב הרשב"א בחידושיו גם