## תמלול הקובץ

**[00:00:02]** **דובר א:** וזה הסיבה לכך, כן? זה אומר שכאשר אדם עומד לפני השם, הוא מתבטל לפני הקדוש ברוך הוא. אז כשהוא מתבטל לפני הקדוש ברוך הוא, אז הוא... ישר, כאילו, לא קיים. כי לפני השם הוא לא קיים בכלל. ברגע אחד הוא מסתלק, הוא נעלם, כן? רק הקדוש ברוך הוא קיים, הוא לא קיים. לכן זה שניה אחת, כן? אין, זה לא זמן, כן? הוא רואה את הקדוש ברוך הוא, ורואה שהוא... אז הוא כן...

**[00:00:42]** **דובר א:** הוא קיים כלפי הקדוש ברוך הוא, הכל זה רק הקדוש ברוך הוא. הרצון האלוקי ו... והוא השתלשל מהרצון האלוקי, אז הוא לא קיים בכלל. אז, כך הצורה, כן? לא הצורה של אני ומתבטל ומוכן להתבטל ומוכן... לא. לא קיים, כן? אז זה כיצדו, כן?

**[00:01:12]** **דובר א:** אבל כי זו, מה מה זה אז כי, השם זה גיפוף. משמע, הקדוש ברוך הוא, הוא הכל, והוא ברא אותי, אז לכן הקדוש ברוך הוא נותן נותן לי חיים, ונותן לי, כן? ונותן לי את מה שהוא נותן לי. אז מצד האדם, שהוא אדם, אז מה שהוא מקבל, הוא מקבל בזמן, כי האדם הוא תחת הזמן. אז האדם תחת הזמן, לכן ההתקיפה היא לאט לאט. אבל כפיפה היא בשניה אחת.

**[00:01:56]** **דובר א:** למה? שכל כן... כי אדם בוודאי שאדם מבטל עצמו לשם יתברך עד שאינו נמצא. לפיכך, הוא שתהיה הקריאה בלא זמן, רק בפעם אחת. כן. כמו שהרב מסביר, הנושא של יציאת מצריים בכיפוף זו השגחה אלוקית ממש, כן? אז אין זמן, זה לא תחת הזמן. זה רבת אחת. ברגע כחודו. רק דבר שהוא הוויה באדם, כי כל הוויה בזמן. כן. ותראה, שכל הוויות האדם הוא בזמן, וביטול שלו בלא זמן כלל. דבר זה הוא מבואר, וכן אמר כי קרא קרא כי חיזרו, כי דקיט חיביו, ודבר זה מבואר וברור.

**[00:03:00]** **דובר א:** אבל מה שאנחנו צריכים לעמוד זה שוב פעם, מה שההדגשה היא, פה נכנס החיביו, כשזה כל המטרה היא איפה קח. פה כתוב פה טצ שזה כן שייך ממש. טוב.

**[00:03:53]** **דובר א:** האמת ככה. אני חשבתי יוראי ראיתי את זה לא הבנתי מה ולא כלום, אמרו הקדוש ברוך הוא... יש ביחד וגם ודו, זה רוצים להבין קצת איך יהודים ביחד, כן? הקדוש ברוך הוא... יש לך משמיים, כן, בוא, בוא נפתח את זה. אז מה שראיתי, היה ספרים שם בדיוק, לא ידעתי איזה ספרים וחלק זה. מצאתי, כן? חלק, כמה נקודות יש מאיה שם בזה, ועוד ועוד ספרים. קצת וכמה ביחד. אז אני נראה, למרות שזה לא הסדר הכי נכון, אבל לא היה לי זמן לסדר את זה, כן? אני נראה פה אבל התוכן נמצא כאן. קודם נלמד מה שכתוב מה שזה, אחר כך נראה שזה נראה לי שזה נותן תמונה מלאה על דברי המהר"ל.

**[00:04:59]** **דובר א:** שתי נקודות. נקודה אחת מה זה דקיפו, מה זה המלכות, כן? שזה אדם שווה לנוחש, כן? מה זה מה מה זה הדמיון הזה ומה הנושא של המלכות כאן, שכאשר אדם מבטל מלכותו, הוא מתרחק מהנוחש. מה הנושא? מה הנושא שכל המהר"ל יכולה, נבין את זה. טוב.

**[00:05:30]** **דובר א:** קודם כל, לפני הכל זה לא קשור, זה לא קשור לכאן. זה קשור באמת באמת ללבוידו. זה קצת, זה עוד לפני המהר"ל, כן? כן. כשכתוב ב ב רבנו יונה אומר... זה התחיל זה בוי ודאי המהר"ל זה עוד יותר ביוצר ה... קודם כל זה דבר ראשון. כן. והטעם להיות קורע בבוכ ולזכות בהשם מפני שבשעה שקורע הוא מראה הפחד והאירו שיש שיש לאדם מפני הקדוש ברוך הוא, זה הקריאה. וכשזוקף, מראה הביטחון שיש לו בכל עניינו שיטיב אליו.

**[00:06:38]** **דובר א:** בתקיפה, אומר שהוא בוטח בקדוש ברוך הוא, למרות שהוא לא קיים מצד עצמו, אלא רק הקדוש ברוך הוא, אבל הוא בוטח בקדוש ברוך הוא. שיש לו בכל עניינו שיטיב אליו, וזה תלוי בזה. עכשיו, למה זה קשור אחד לשני? שתי תנועות שונות לגמרי, כן? הפחד הפחד והאירו מול הבטחון. אומר אומר רבנו יונה, וזה תלוי בזה. שמי שירא מהשם יתברך, ובוטח בו, כי עניין שנאמר ביירץ השם, מבטח אועץ. כך כתוב במשלי, ידע. ביירץ השם מבטח אועץ.

**[00:07:31]** **דובר א:** כי מה היא יראה? פשוט, זה התלות המוחלטת. זה יראה, כן? מה זה בתלות בתלות? שאני לא קיים, אני לא לעצמי, רק רק מאת השם. הכל, כן? יראה היא תלות. ביירץ השם, מבטח אועץ.

**[00:07:55]** **דובר א:** זה נקודה אחת וזה גם יהיה קשור בהמשך, כן? בסוייט דפי, הגמרא אומרת ככה, אין תפילות של אדם נשמעות אלא אם כן... וכל זה נפוקה מינה שהם עושים את הקריאות רק במעשה ולא ולא בלב. הקריאה היא לא תפילה. כל התפילה היא וידוי שבליבו. הקריאה היא גם וידוי שבליבו. היא וידוי למה, היא המכשלת בוידוי שבליבו. יש שני דברים, גם המכשלה וגם היא גורמת, כן? כמו כמו שכתוב במסה סושו שאני, שעל ידי התנועות האברים, כן? על ידי כך מתלטת מתלטאות הנפשיות, כן? אז זה תלתאות. גם כאן, על ידי ביטול האברים אז אז עד הלב מתבטל, הנפש מתבטלת.

**[00:09:00]** **דובר א:** כתוב בגמרא בסוייט, אומר חיזקיהו אין תפילות של אדם נשמעות אלא אם כן מייסים ליבו כבוסו. מייסים ליבו כבוסו. שנאמר... ויום מדחוודש וחדש, כל בוסו השתחווד לפוני אומד השם. מה זה קשור לתפילה? אומר רש"י, קודם כל רש"י אומר מה זה בוסו? כשהוא רך ולא כאבן שהוא קשה. זה דבר ראשון. להשתחווד, על מה זה קשור לתפילה? אומר להשתחוות להתפלל.

**[00:09:56]** **דובר א:** להשתחוות להתפלל פירושו להשתחוות. להשתחוות פירושו להתפלל. אותם שהם בסער... איך איך הדרושה? או יסון שהם בוסו, שער בשם בוסו יבואו ויתפללו. כי הם נשמעים לפני השם, אבל גסי הרוח לא יבואו. אז יבואו מה מבואר כאן? שגסות הרוח היא מונעת את התפילה. גסות הרוח כי התפילה עניינה השתחויה. זאת התפילה. הגדרה של תפילה, השתחויה. זה הגדרה של תפילה. שמי שהוא, מי שליבו לב אבן, גס רוח, הוא לא יכול להשתחוות להשם. לא שייך.

**[00:10:53]** **דובר א:** הרי שיקרא של תפילה מוגדרת כי השתחויה להשם הכנעה מוחלטת והתבטלות לפני השם יתברך. זה מאוד מעניין, כן? דהיינו שהקריאות הם לא רק תוספת לתפילה, אלא הם נותנות את המהות של התפילה. הקריאות נותנות את המהות של התפילה, כי התפילה זה להשתחוות לפניו. זו תפילה. זה גמרא מפורשת ממש, כן? שזה תפילה. טוב. אני אתחיל ככה. אומר המנהיג תורה מניינים, יהודים, מנהג. כלולוס פיטוי אנוחש הקדמויני, המינעץ אשר אמר השם דוקא, כן? וכן הלאה, כן? ותחשבו כאלוקים, יודע טוב ורע. כי במיא מפאת אותך, והייתם כאלוקים יודע טוב ורע.

**[00:12:00]** **דובר א:** אבל אפשר אדם להגיד לו אלוקים, אתה גם אומר כי רבלב, כן? דהיינו רצה רצה לתת לו שאיפה לגדלות. שאיפה להיות, שאיפה לגדלות ונראה עוד בהמשך מה זה. לכן פשוט מאוד, ש... כיוון שהרצון להיות להיות. אומר שהוא יתר זה לא סתם להיות. הרצון להיות הוא בעצם מין נושאנוחש. להיות ולא להתבטל לרצון השם יתברך, אלא להיות איך שהוא רוצה להיות, איך שהאדם רוצה להיות. ולהיות כי רבלב, להיות גדול, כן? יותר גדול, יותר מכובד. וזה פיתוי אנוחש. לכן פשוט, שהקריאות וההתבטלות לקדוש ברוך הוא זה אפח אנוחש, כמו הסוגיה שבו בקמי.

**[00:13:09]** **דובר א:** יש כאן דברים שקשורים לעדיה, ודברים שלא קשורים. נראה את זה. כתוב גמרא קידושין, כולם יודעים בעובדה רב אחו בר יעקב... כולם שלחו את הבן שלו. הם, כן? רק הוא, קריא שהוא ש... לא אבוי, כן? שם איך כתוב. שהוא לא ידע ברור, אה? כן? אז הוא אמר, אז אני קודם, כן? הוא חזר אותו הביתה לעבוד, והוא הלך הוא הלך ללמוד, כן? עם כך שכך הדין, כן? הוא למוד, ובנו למוד. כן. אז אה...

**[00:14:01]** **דובר א:** אז אה אז אז אז הגיע רב אחו, ובבית רבנו היה מזיק שרבו, שאפילו ביום גם גם גם כן היה נדוק. אז הוא אמר, אמרו שלא להודיע לו, שילך ויתמודד עם אנוחש, כן? יתמודד עם אנוחש. הוא הוא נכנס וישן באותו בית, באותו בית רבנו, דמילמזיק. כל קריאה דקורא נותר חד רישא. הוא קרא קריא, מה זה הקריאות האלה? אומר המרשו, מה עניין קריאות שכל ראש שכל אחד מוריד לנוחש נותן נותנים לנוחש את הדבר, ראש אחד. על פה זו ויקאנה. דיסו מי כזוק כזוקי, כן? ולכן מי שלא קורא, השדר נהפך לנחש לפי שלא קרא. דהיינו שעל ידי הקריאה מבטלים כוחו של נחש.

**[00:15:20]** **דובר א:** וכיוון דקרא אותו חסיד כד, הוא קרא את לקדוש ברוך הוא. כן, מתפלל אבל מתפלל בקריאות, כן? כמו שכבר כבר כתוב, סוער אותו, פה כבר היה תפילה. קריאו. אז ממילא, כן. כיוון דקרא אותו כזד, נטר ונפל אותו הכוח של אנוחש. ומה זה שבעה ראשים? משיבו כוח את הטומו שמביא אנוחש הקדמוני לוילום, ופה הוא הוא נלחם נגד כוחו של אנוחש, כן? זה היה כאן... פתאום זה היה, כן? זה לא היה רק, זה לא היה מזיק פרטי, כן? זה היה התגברות אנוחש בעולם. ופה זה שלב בהכנעת שלו נחש. שלב בהכנעת שלו נחש.

**[00:16:30]** **דובר א:** ועל דרך זה היו גם כן הקריאות והשתחויות של יעקב אבינו. יעקב אבינו הוא הקוטון כמו שכתוב חולין, כתוב תי. והאיפך של עיסו, כמו שכתוב בגמרא, אל תיתן השם אבה ראשי ומו אל תופק ירומו סל לו. אומד ובי אומד יצהוק אבינו לפני קדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אל תיתן לעיסו וראשי את אהבת ליבו כי הם ירומו סלע, כן? הם, כן? כמו שכתוב על המולך, יהיר זד שמו. כל עניין של עיסו זה ירומו סלע. במה ביטל יעקב כוחו של עיסו?

**[00:17:30]** **דובר א:** אז ראיתי שהיש דוס שמביא, כן, מאמר בזוהר הקדוש, כן? שכתוב בפסוק, והוא עובר לפניהם, כן? וישתחו ארצו שבע פעום הגיש תו יעד אוחיפ, כן? הדגיש תו יעד אוחיפ. אז הוא אומר, כתוב בזוהר הקדוש, והוא, מי זה והוא? למי יעקב ישתחוה? האם יעקב ישתחוה לעיסו? כתוב בזוהר הקדוש, והוא, אויב לפניהם. מי זה הוא? אז הוא אומר שזה קוי על שכנתו, ואיזה הבחנה בשכינתו, זה שכינתו אינה. שכינתו אינה. מה זה המושג הזה? נראה בהמשך, כן? זה...

**[00:18:37]** **דובר א:** ואיש מירא ואיש מירו אליו. כיוון שראה יעקב אבינו כך שלפניו מהלך שכינו, ביניהם לעיסו נמצאת שכינו. כן. זה זה שכינו ש... אנחנו מתפללים, ופסוק זה קסלויחו, כן? שזה סוכה רחמים, חיים ושלום, כמו שאומר פסוק שלום, כן? זה זה זה השמיר העליון, כן? השמיר העליון שנקרא והוא, כן? כי יש הבחנה שנקראת היא, כן, יתר אבל פה זה הוא, כן? הוא אלוקינו, הוא אבינו, כן? הוא משיין, כן? הבחינה העליונה של של השמיר האליונו, של פוסנא סוכה סלוי מחו.

**[00:19:38]** **דובר א:** פרק, וינועם השם אלוקינו עלינו. זה ינועם השם, זה זה הבחינה של השמיר העליון. זה הבחינה של סוכה שלום, כן? יוסוף סראר, ויושב בסתר עליון, כן? בצל שקאי צל ימצא. אוי השם מחסי מצדותי, אלוהי בטח בו. יש בגור דרוש יפה, אוי. אוי.

**[00:20:39]** **דובר א:** כתוב אה... אני לא זוכר את הפסוק. ראיתי שגור אומר, כן? לא זוכר את הפסוק הזה. פסוק אל אה כן. הפסוק, טוב לחסות בהשם מבטח בני דמים. טוב לחסות בהשם מבטח בני דמים. אז אומד גור ככה, יש שתי מדרגות בביטחון. יש בטחון שהקדוש ברוך הוא מבטיח לאדם דבר, אומר שהוא יעשה, אז הוא בוטח בקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא אמר הוא אמר, הוא יעשה.

**[00:21:21]** **דובר א:** אבל... אומר גור, יש ביטחון שהקדוש ברוך הוא בכלל לא יבטיח לאדם שהוא יעשה, אלא, לאחר שאדם שם את המחסה שלו בקדוש ברוך הוא, צור מחסי, הוא חוסה בצילו של הקדוש ברוך הוא. אומר הקדוש ברוך הוא אני אצלך, אני בידך לגמרי, כן? חוסה בצילו וטובו של הקדוש ברוך הוא, לא חוסה בינועם השם. הוא יודע שינועם השם או לא, שהוא יהודי. חלק מזה, בן וינועם השם או לא. אז בזה שהוא חוסה בצילו של הקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא באמת מחסה. כן? אמרתי השם מחסי ותודה שי. כי הוא יצילך מפח יוקש וכו' וכו', בלי שהקדוש ברוך הוא יבטיח. זה עצמו שהוא שם את השם מחסה שלו,

**[00:22:29]** **דובר א:** אז הוא אומר כך, יש... זה ודאי פשוט לכל אדם ש... פשוט, גם ברגל, שהמחסה של הקדוש ברוך הוא יותר ממחסה של בני האות, זה פשוט. אבל אם אדם מבטיח לו, מבטיח לו, כן, אומר אדם, אני אתן לך כך וכך וכך, מה שהוא הכי צריך, כן? הקדוש ברוך הוא לא יבטיח לו. מה יותר טוב? טוב לחסות בהשם פתוח ונדיבים. למרות שהנדיבים יבטיחו, כן? יבטיחו, כן? אבל טוב לחסות בהשם פתוח ונדיבים. יותר טוב. טוב לחסות בהשם, כן. ולכן, ובשבת קודש אומרים וינועם, כן? כי בשבת קודש אומרים וינועם, כן, הכוונה היא... הא?

**[00:23:26]** **דובר א:** גם צור וגם שבע צור, כן? כי זה ביטחון של שבת. ביטחון של שבת, נפש שרה, שבת, כן? וזה, ובשבת שוררינועם השם, כן? זה שבת, כן. ולכן זה הפרק של שבת, כן? הגאווה שלו. אומרים את זה בזמנים אחרים שזה נראה קצת עצוב, כן? אבל לא, כן. עיקר וינועם זה, כן. זה ינועם השם עלינו, כן. עיקר ואי אפשר. הפרק נפלא, שצריך לתרגל את הפרק הזה. לחיות אותו, לחכות אותו, לחוש אותו, כן. טוב.

**[00:24:33]** **דובר א:** הכל פונים. אז על זה כתוב, כן, והוא עובר לפניהם. ככה כתוב בחז"ל, שזה ינועם השם, כן? שזה כן, צוקשלום, אותה בחינה, כן. ו... והיה שמיר עליון. כיוון שראה יעקב, כן, אמר, זהו הזמן לקרוא לפני הקדוש ברוך הוא. ושהוא בוואחדלקמאי, ועל זה נאמר, והוא עובר לפניהם וישתחו ארץ, שבע פעמים הגיש תו, לאחיו לא נאמר, אלא עד אחיו. עד אחיו. זאת אומרת, מה כתוב כאן? מצד אחד, כמו שנראה בהמשך, היה כאן השתדלות. כמו שכתוב.

**[00:25:34]** **דובר א:** אבל יעקב אבינו הוא לא עושה השתדלות בתור השתדלות. הוא קורא לקדוש ברוך הוא, כן? כשהוא נמצא לפני עיסו, ועכשיו הוא עוסק בהשתדלות, הוא רק עם הקדוש ברוך הוא, כן? יש איזה חובה כזאת שהוא קיים אותה, אבל הוא בכלל לא קורא לעיסו. הוא בכלל לא מתחנף לעיסו, בכלל לא קורא לעיסו, כלום! עיסו לא קיים, כן. כי כי כתוב, לא כתוב וישתחו, חז"ל דיקו, כן? לעיסו, אלא וישתחו עד גישטו עד אוחי, כן. עד שהוא הגיע הוא קרא, כן? אבל למי הוא קרא? הוא קרא לפני, והוא עובר לפני. אומר חז"ל, נשלם את זה. הוא בכלל לא ראה את עיסו, בכלל לא קיים. עיסו לא קיים, לא מצא אותי, כן. יש איזה חובה, יש מצווה, בסדר, עכשיו הוא קורא לקדוש ברוך הוא. זהו, טוב.

**[00:26:47]** **דובר א:** מה מובן אצלי? אה שוב פה. שאלה שאלה קודם יפה, כן? למה למה רק במודים, כן? למה לא בהתחלת הברכה? כן. בהתחלת שמונה עשרה, כן? גם יש קריאות, אז למה לא קורה ובואו. אתה הולך ככה, איתו. הדברים הולכים ככה. הרי בהתחלה בהתחלה בברור וראשנו אנו אומרים שהקדוש ברוך הוא הוא ברא, קדוש ברוך הוא קיים בעולם, קדוש ברוך הוא אלוהי עברו, הוא ברח ועברו, הוא והיהודי, הוא קיים את בריתא, הוא מנהיג את עולם, גדול הגיבור והנורא, מגן אברהם, הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם יחי מגן לו. טוב, כל ההנהגה, הקדוש ברוך הוא בורא עולם, הוא מנהיג את העולם.

**[00:27:55]** **דובר א:** אבל יש עוד דבר, שהרי אנחנו יכולים להתקחש שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם שכל ובינה להנהיג את עצמו. הקדוש ברוך הוא רוצה שאדם ינהיג את עצמו. נכון? אין אין בענייני תורה והווידוי, שהאדם צריך להחליט מה האמת ומה הנכון, ולעשות, ולחשוב איך לעשות וכו' וכו', כן? אבל גם בענייני עולם, שהקדוש ברוך הוא נתן נתן לאדם ביטחון עולם, נתן שכל ובינה, והאדם חייב להנהיג את עצמו. פשוט.

**[00:28:41]** **דובר א:** אומר המהר"ל, אומר המחל, למה? שני דברים. א', אומר המחל, כי הוא היה צריך להנהיג את עצמו היה מנהג לגמרי זה היה בידיים של הקדוש ברוך הוא כל הזמן, אז הוא בכלל לא נמצא בעולם. והקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יסתבך בעולם, כן? צד אחד מסבך אותו בעולם. החוי והצנוגע של עצמו. אבל אומר עוד דבר, לכבודו של אותו, הקדוש ברוך הוא רוצה לעשות לנו חובות, לכן הקדוש ברוך הוא נתן לנו שכל ובינה להנהיג את אותו.

**[00:29:21]** **דובר א:** וביטחון, מול מול ביטחון, יש שני חלקים. קודם כל לדעת שהכל מיד הקדוש ברוך הוא. מה שהקדוש ברוך הוא נותן ויהיה, מה שהקדוש ברוך הוא נותן זה לא יהיה, בוודאי. וזה קודם כל, זה כלל בספר. הכל לטובו, בוודאי. אבל, יש מקום טעות גדול לחשוב שאחרי שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם שכל ובינה להנהיג את עצמו, הוא כבר חכם עצמו. אז אם הוא יחשוב יותר טוב, יחשוב ויסיים טוב, ויחשוב באמת בתורה טובה ביותר לעשות מה לעשות מה שמוצלח לו, הוא יגיע את זה. ואם הוא לא כך יחשוב טוב, או יטעה, אז הוא האשם לעצמו. הוא האשם לעצמו. דהיינו שהשכר שלו מנהג אותו.

**[00:30:33]** **דובר א:** נכון? אז הוא, לכן אם אדם עושה טעות, הוא אחר כך מצטער. אוי, אתה חושב אחרת, בטעות לא חשבתי מספיק טוב, כן? או שאדם טרוד, כן. טרוד, אני אחשוב לא טוב, אז אני אטעה, אז אני אשם. כי כי כי הקדוש ברוך הוא נתן לך את השתדלות ולא עשיתי. אמרתי שזה כמה דקות, כך צריך כך צריך לעשות. אז הוא אומר, נראה שצריך לעשות כך. לא, כן יכולת להשתדל, עכשיו מה צריך לעשות? למה צריך לעשות ככה? אומר רגע אבל אם זה לא אם לא חשבתי מספיק נכון, ואם אולי לא ככה, ואולי כן ככה, ואני אדיק לעצמי ואתה רואה, וכל מה שיקרא אחר כך זה אשמתי, כן? מכירים כאלה דברים, כן? והכל וכל החיים שלו בצער וייסורים, כן, נבר את התוכן. למה? כי הרי הוא מטיל את הכל לעצמו לאחר כך, כן? אז חלק גדול מהחיים שלו בצער ו... ובדטים, ומתחים, וייסורים, כן? יסורי נפש, כן? גם מפני מה יהיה, גם לאחר מה יצא, כן? וזה חיים שלו חצי גהינום, למרות שאתה בוטח, השם ירחם.

**[00:32:08]** **דובר א:** אז בנקודה הזאת יכול האדם לטעות. וזה יכול להיות אין במילה דשמיו, אין במילה דארע. כשגבר חושב כך שגם ש... שכן, אחרי שהקדוש ברוך הוא נתן לו את הממשל שלו, לחשוב, ולהתבונן, ולעשות דברים על פי זה, אז הוא מחפש את הדרכים הכי טובות לו והכי טובות. גם ברוחניות, גם לא ברוחניות.

**[00:32:47]** **דובר א:** פה נמצא פיתוי אנוחש. הקדוש ברוך הוא ברא את עולם כדי להגיע למעלה הגדולה ביותר, השלמות הגדולה ביותר. הקדוש ברוך הוא ציווה את עולם כך וכך. בא אנוחש ואומר לו, הרי הבחירה בידך. יש דרך יותר טובה. כמו שאומרים ומסבירים מאיפה מקום, תדבק ברע, כן? תלך כך תצא ממנו, ואז תגיע תגיע ליותר שלמות. והרי הבחירה בידך, ואתה צריך לבחור. תבחר בדרך הזאת.

**[00:33:31]** **דובר א:** איפה ההתבטלות המוחלטת לקדוש ברוך הוא? טובים ציים השם אלוהיכם. וזה מה זה בא מכוח, כן. מכוח המלכות שהקדוש ברוך הוא נתן לו. מלכות על עצמית, מלכות על העולם שהקדוש ברוך הוא נתן. אבל האמת היא, כתוב במשלי, פתח אל השם בכל בכל לבך, ואין בינוסחו אל תישען. אומר הגורו, קודם כל, בכל לבך שיהיה לבך שלם מידת הביטחון, ולא במקצת הלב. שלם ולא, מה מה זה מקצת? הרגע אסביר עכשיו.

**[00:34:26]** **דובר א:** ואין בינוסחו אל תישען, שלא תומר אבטח בהשם, אך אני מחויב לישען גם על שכלי ולעשות, הרי אני מחויב. אני מחויב לחשוב, אני מחויב לחשוב. אני אשען גם על שכלי ולעשות. ולכן הוא אמר, אל תישען. ששכלך לא יהיה לך אפילו בתורת משאנת, אלא פתח בהשם בכל לבך. דהיינו בכל לבך הכוונה היא, ולא תחשוב, אני מחויב בשכלי, ושכלי יעזור לי, ואם לא אז אני אפסיד, וכך וכך. לא. בכל לבך. רב נחמן, כן, תמיד הגורו, כן, אמר שהוא שמע משמי דאגרו, מה שכתוב בגמרא השונה, לא ביד רבנו מה אשלך על השם יהוה בו יכלכלך.

**[00:35:32]** **דובר א:** אומר רב ברחנא, ולקחתי ואמר לי, אתה אמר לי אמר לרב רחנא, שכל יעבח בשד אגמלו. וזה נקרא השלך השם יהוה. מה? כתוב, אמר מתחילה, לא אביד רבנו. מה הם לא ידעו, כן? הם לא ידעו והגוי כן ידע ו... מה מה מה מה הנושא כאן? מה הנושא כאן בגמרא? ומה הם למדו ומה הם למדו מהאותיות? והיה להם סופר דסביטח. צריך אדם לעשות בשכלו ויבטח בשם השם שיעשה טוב בעיניו, או שאין לו כלל וכלל לפתוח על מעשיו ושכלו כלל.

**[00:36:35]** **דובר א:** וחשבו שאדם צריך לפתוח בשכלו. אך יפתח בשם השם. אך בזה היה קשה להם, מנת תיעובחו. שצריך להגיד, השלך השם צרוחו, ולא השלך השם יהוה, צרוחו. וכיוון שהיו שרב ברחנא עשה מסע, היה צריך לזכות את התהיו מתחילת השתדלות כדי שיעשה את מסעו. ולא היה כן, אלא אתא הוא בעצמו ביקש ממנו לומר, מה זה בא להראות להם? שבעצם, אין הדבר תלוי בהשתדלותו כלל. וזה יהוה סכורחו. אולי זה גם סכורחו, אבל הוא אומר, אבל יהוה הכוונה, את הרצון שלך תשליך על השם, כן? לא לא רק שהוא ייתן צרכיך, כן? את כל הרצון שלך, את ההשתדלות, את זה תשליך על השם, כן? יהוה.

**[00:37:36]** **דובר א:** להורות שגם בדבר שאתה צריך לתת שכר, בעד זה אין מן השמיים יבקשו לך לעשות זאת. לא צריך לתת שכר, כן? רק לפעמים אתה כן מחויב, לפעמים אתה לא מחויב בהשתדלות, אבל הדבר יהיה בין כך ובין כך, כן? אם אדם משתדל לא נכון, ודווקא הוא יודע שהוא צריך ולא, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו, סליחה, אדוני, חסר לך השתדלות. אבל לא מעבר לזה, כן. אבל לא מעבר לזה. כן. יבקשו לך לעשות זאת, יהיה מה שיהיה, יבקשו לך מה לעשות זאת. זה מה שהקדוש ברוך הוא הראה לרבנו את התהיו.

**[00:38:33]** **דובר א:** המאגב זו אומרת, אומרת את זה קצת בסגנון, למשל, כן, מאוד יפה, כן. אומרת את זה בסגנון של כמו שאדם יכיר, אדם הלך בדרך עם עם נושק על כתפיים, פקאלת, על כתפיים. בא אדם עשיר, וראה אותו יושב על עגלה, כפוף, נושק על כתפיים. אז הוא אומר לו, מה? למה אתה לוקח כתפיים, כן? אז הוא אומר לו, מה? אומר לו אני, כן? לא מספיק שאתה לוקח חוץ, צריך לקחת גם את המסע שלי? וזה השלך השם יהוה. תשים את אתך ואת היהוה על עגלה של הקדוש ברוך הוא, כן? הוא לוקח אותך, כן, אתך ואת הפקעל שלך. רוב בני אדם חיים מתוך שהם לוקחים פקאלת. בלב שלהם פקאלת כתפיים, דואגים דואגים וכו'. השלך השם יהוה, גם את הפקאל שלך תשליך. כן. הוא יכלכלך, זה לא תלוי בך בכלל. כן. לא אתה, אתה בכלל לא קיים פה, ואתה בכלל לא חלק מהנושא.

**[00:40:03]** **דובר א:** כתוב בראשית רבה, פה ראיתי דברים אצל רב רבדי, יש לו דרוש מאוד יפה, כן, זה כן. אז הוא אומר כך, כן? חלק מהדברים זה זה לא לעבודה, זה דברים מאוד יפים, כן. חלק דברים מדויקים, חלק צריכים לדון, תכלית זה גוף אבל הכל פנים, אבל זה דברים נכונים. כתוב בפסוק ככה, מי בוחר מירא השם, שומע בכל עבדו אשר הולך חשכים ואין לו יגלו. יבטח בשם השם וישען באלוהיו. כך כתוב בפסוק.

**[00:40:47]** **דובר א:** עוד פעם. מי בוחר מירא השם? כתוב, כן? בישעיה. מי בוחר מירא השם, שומע בכל עבדוי אשר הולך חשכים ואין לו יגלו, יבטח בשם השם וישען באלוהיו. על מה זה הולך? אז יש בחז"ל במדרש כמה וכמה אופנים, על מה זה הולך. יש פרוש אחד בחז"ל, כמה מקומות, גם גמרא גמרא, נכון? שגמרא אומרת, כן? מי מכם ירא השם, שומע בכל עבדוי, אשר, מקום לבית הכנסת, הוא היה טרוד בהסכם, אבל חשכים, ואין לו יגלו. מה היה לו לעשות? יבטח בשם השם וישען באלוהיו, ולא היה צריך ללכת להשתדלות. למרות שהוא חושב שההשתדלות חשובה, זה גם קשור לעניין. אבל כך הגמרא אומרת.

**[00:42:02]** **דובר א:** אבל הגמרא דרשה את זה, המדרש דורש את זה על כמה אופ